לתשומת ליבכם, המאמר מתעדכן באופן רציף.
1.
צהריים טובים לכל אנשי האינטרנט באשר הם. היום יום ראשון, כ"ד בתמוז על פי הערכתי הגסה, מעט אחרי 15:00 לכנס אני מגיע במיצובישי החורקת משהו, ומשכנע את השומר בכניסה להכניס אותי לחניון ללא תשלום. אחרי תקלות בסיסיות ומתבקשות בכל נושא הטכנולוגיה -אינטרנט, ברקו, תאורה, מצלמות, הדברים מסתדר, והכנס מתחיל.
דברי פתיחה: ד"ר יעקב הדני, ראש מכללת ליפשיץ. יעקב, בעל זקן לבן קצר, מדבר על כך שיש לחתור אל המטרה המשותפת והיא מודעות משמעותית לאינטרנט בקרב אנשי החינוך.
הוא מודה לאנשי כיפה ואנשי ליפשיץ שטרחו ועמלו על הכנת הכנס, ופותח את סדרת הנואמים.
אסתר סקורניק מאיגוד האינטרנט הישראלי עולה ומדברת במילים קצרות על הטוב והרע באינטרנט מהזווית שלה:
"יש באינטרנט הכול - מסחר, עסקים, לימודים, שיעורים שאנשים מעלים, משחקים לימודיים, תכתובות אישיות, וכמו כן כל הפעילויות היומיומיות כמו תשלומים, הזמנת ספרים, אוכל וכיו"ב.
המחשב האישי כבר לא כל כך אישי. היום אנחנו מחוברים לכל העולם ורואים אותנו, הצטים, הפורומים אייסיקיו וסקייפ. בנוסף לזה יש את נושא העולמות הוירטואליים. אנחנו כבר לא לבד.
אם כל כך טוב, אז אנחנו לא רוצים לוותר על הטוב - אבל יש לנו גם את הרע. היה מחקר של דפנה למיש שבדק מה ילדים עושים באינטרנט. הממצאים שלו מדאיגים בצורה מבהילה.
אני קוראת לזה "טכנו פאניקה" - הפאניקה המוסרית. אנו רואים את הבעיה המוסרית הקיימת. מה עושים איתה?
אפשרות 1: בת יענה. מכניסים את הראש מתחת לאדמה, לא רואים ולא שומעים. נושא ההתעלמות לא מגיע תמיד מרצון. הורים לא יודעים על הסכנות.
אפשרות 2: ערנות יתר, פיקוח מתמיד. אנחנו מגיעים דרך זה לנושא החסימה והצנזורה. שם מגיעים לנקודה בעייתית. המציאות היא לא רק שחור ולבן. יש דברים טובים ויש דברים רעים, אבל אנחנו לא נמצאים במצב שניתן לחסום. אנחנו לא בחברה סגורה הרמטית.
חוק התקשורת שהציעו לאחרונה, אחד הדברים שמופיעים בו הוא צנזורה. כל אדם שרוצה להתחבר לספק, יעבור קודם כל צנזורה. אם קוראים את החוק, מגלים שהחסימה תהיה לכולם ומי שרוצה להוריד את החסימה יצטרך לבקש. הבעייתיות היא שאם אני רוצה להוריד את החסם, ומבקשת מהחברה להוריד, אני נשמעת האדם הלא תקין, האדם הלא בריא. אגב, גם טכנולוגית, המצב הזה לא פשוט. יש שאלה האם בכלל החוק הזה מגן על קטינים. האם אפשר למנוע את הצטים, הפורומים, אייסיקיו, סקייפ, הרי זה בכלל לא דרך אתרים שייחסמו.
בעיה נוספת: צריך להבין שהחוק לא מגן. אם הורים ומחנכים יחשבו שהחוק מגן- הם לא יעשו מה שהם צריכים לעשות. החוק ייצור אשליה בקרב ההורים שהם מוגנים.
אני חוזרת על העובדה שאין תחליף לשיקול דעת ולדיאלוג.
http://www.safe.org.il_/- אתר אינטרנט שמעלה תכנים בנושא גלישה נכונה באינטרנט. אסתר מדברת על הנתונים של המחקר של יונה גודמן. רוב הילדים אינם מקבלים הכוונה לגלישה. אין מסננים ברוב הבתים הדתיים - לאומיים.
יש ערכה שאיגוד האינטרנט בנו ביחד עם כיפה, ערכת הדרכה לתנועות הנוער.
האימייל של אסתר - estersk@isoc.org.il.
2.
דני רמתי ממכללת ליפשיץ עולה בכדי לדבר על חיי הבלוגרים הדתיים, אליבא דמה שכתוב בחוברת הכנס. מסתבר שזה לא בדיוק הנושא שהוא בוחר לדבר עליו, הוא מדבר על הפעילות המתוקשבת של מכללת ליפשיץ והשימוש המושכל שלהם באינטרנט. זה נחמד, פירסומי, ואני בכלל ממכללת הרצוג במקור ככה שאנחנו יריבים.
דני: במכללת ליפשיץ יש קורסים מתוקשבים שמגיעים לעשר ישיבות הסדר.
פריצת הדרך שלנו היא בקורס רב תרבותי רב מכללתי. הכנס עצמו מתעסק בנושא החברה הדתית - איך החברה הדתית מתעסקת עם האינטרנט.
מדובר על שיתוף של 12 מכללות בשנה הבאה, ותשע מכללות יחדיו נכון לשנה זו. מכללות מכל הגוונים - דתיות, לא דתיות וערביות. ביניהן גבעת וושינגטון, אלקסאמי, קיבוצים וסכנין.
דני מראה סרטון. בסרטון - כנס של סטודנטים ערביים, חילונים ודתיים. מדברים על פגישת האחר, התקרבות לשלום וכיוצא בזה. קצת מנוחמד מידי לטעמי, עוד שנייה יונים פורחות באוויר ושמעון פרס איתן.
דני מספר על כך שהביינישים במכללה הצביעו ביניהם ולא הסכימו להגיע לכנס הזה, והתקשורת איתם נעשתה דרך האינטרנט.
ביינישים? וירטואליים?
3.
אחרי דני עולה שלי פיקאר ממכללת ליפשיץ ומדברת על הבלוגרים הדתיים.
היא נותנת הקדמה על הבלוגים והפוסטים, מסבירה על הפלטפורמות העיקריות לבלוגים ישראלים - ישראבלוג, תפוז, רשימות וקפה דה-מארקר. יכול להיות דתי שיכתוב בלוג על החיים שלו וזה לא ייחשב בלוג דתי, ויכול להיות חילוני שיכתוב על נושאים דתיים וזה יקרא בלוג דתי. 2,500 בלוגים בישראבלוג קוראים לעצמם דתיים.
2 סוגי בלוגרים דתיים: העונים ולעומתם המתחבטים. העונים נותנים דברי תורה, קירוב רחוקים, ציטוטים מרבי נחמן וכיוצא באלו. הבלוגים האחרים מתחבטים בשאלות דת וזהות דתית. היינו מצפים לפריחה מאוד גדולה בבלוגים בנושאים מעין אלו, אבל אין כל כך.
שלי מציינת בלוג דתי ומרתק בשם "בכל עת יהיו בגדיך לבנים", ובלוג בשם "רב צעיר" שכתב אמש פוסט על הגיליון של צהר, ובו ביקורת רבנית שהפלטפורמה הבלוגית מצוינת בשבילה. לעומתם יש עשרות בלוגים עם התחלות מקסימות, אבל הם לא מתעדכנים ולכן הם נשארים מאחורה - תשס"ו ואחורה.
שלי: משום מה, הבלוגרים הדתיים לא מצליחים ליצור שינוי באינטרנט. מדוע?
ההשערה הראשונה שלי היא שהחברה הדתית ביסודה הינה חברה קהילתית. אוהבים ללכת לבית הכנסת, לדבר עם אנשים פנים אל פנים. בלוגר דתי אמר לי שהוא מעדיף לשמוע בבית הכנסת תגובות פנים אל פנים מאשר ערימה של תגובות באינטרנט.
ההשערה השנייה היא "חוק הדתיים השלובים". אם בן אדם לא נחשף בשמו המלא, זה לא מעניין. אבל אם הוא נחשף בשמו האמיתי, וכותב דברים אישיים, כולם בחברה שלו ידעו עליו וכבר למחרת יתקשרו אליו ויבהירו את דעתם האישית.
השערה שלישית היא שלנושאי יהדות צריך עומק, עיון וריכוז, ובלוג, שהוא רשימה מהירה ויומיומית, לא מתאים לנושאים.
השערה רביעית היא שבחברה הדתית מאוד חשוב מי אומר את הדברים. אם רב אומר משהו, לדוג שמותר לשמוע קול אישה - זה יעורר גלים הרבה יותר גובהים מאשר בלוגר אנונימי. תארו לעצמכם מה יקרה אם הרב עובדיה יוסף יפתח בלוג באינטרנט.
יכול להיות שעוד לא הגיע זמנם של הבלוגרים הדתיים.
שלי מציעה לצאת לבלוגרים הדוסים מהקופסה. לא לכתוב בטבעת הדוסים של ישראבלוג ולייצג את הדתי כל הזמן. היא טוענת שכשהדת תהיה חלק מהזהות המורכבת שלנו, יוכלו לצמוח דברים חדשים.
4.
בעז נכטשטרן עולה. בדקותיו הקצרות, כלשונו, הוא יסקור "מה עברנו בשנה האחרונה. בחצי השנה האחרונה נכנסה כיפה באופן מאסיבי לתוכן יזום מערכתי. עמוד הבית השתנה, נפתח מדור הדף היומי, הוקם אינדקס למתחתנים דתיים שנקרא חתונה, לוח מודעות יד שנייה בתוך הקהילה הדתית.
2 פרויקטים משמעותיים חדשים:
1. אתר הסרטים בשיתוף מכללת הרצוג, שמטרתו המרכזית היא לאפשר לכל אדם דתי, לפני שהוא יוצא להוציא סרט מהבלוקבאסטר, לעבור דרך האתר כדי לדעת על איכות, אלימות וצניעות. קהילת המחנכים והמדריכים יוכלו למצוא בו עניין רציני.
2. הוצאת חוברת לתנועות הנוער בשיתוף איגוד האינטרנט הישראלי. זו החוברת הראשונה שהולכת להיכנס לתנועות הנוער. בחוברת אין שום פעולה למה לא כדאי להכניס את האינטרנט הביתה, החוברת כן מנסה לגעת בכל הנושאים החשובים בצורה חזיתית. זה פתח גדול מאוד להתייחסות החינוכית.
הקונפליקט המרכזי הוא איך לנהל אתר אינטרנט דתי, ועוד אתר שמתחרה בווינט ואנרגי יהדות, בהם כל שנייה יש מאמר. האינטרנט מהיר ומיידי מאוד, בניגוד לעורכי עיתונים מודפסים בהם כל מילה נבחנת בפינצטה, ועל זה נוספות גם הדילמות של אתר דתי - כלפי הציבור ואלוהים, אלו דילמות שבווינט לא מתמודדים. המורכבות הזו כפולה. אנחנו בתור אתר דתי, החלטנו להכיל את כולם בתוכנו. בגלל שאנחנו בודדים פחות או יותר במערכה, יש תחושה של מחויבות כפולה. יש מאמרים שמופנים לחלק מהציבור, אבל לא רוצים ליצור מצב קבוע שבו האתר מיועד לאולטרה דוסים או אולטרה דתיים לייט, כל הזמן יש כיוונים שונים, להיות אתר לכולם.
שאל את הרב באינטרנט - מעל 150,000 שאלות נשאלו לרבנים רק באתר כיפה".
בועז מעלה שאלה ששאלה אחת הגולשות, האם ראוי לפרסם שאלות שהצנעה יפה להן. כולם בעצם חשופים לשאלות האלה. אנחנו מאפשרים לכל רב לעשות את השיקול הזה בינו לבין עצמו. בפרסום השאלות, לדעת בועז, יש בדרך כלל יותר תועלת מנזק. יש לנו 50 קהילות פעילות ואלפי הודעות בפורומים השונים.
בועז מספר שלאחר שבאחד הפורומים מישהו כתב על הברית החדשה, הוא קיבל מיידית טלפון מ"יד לאחים" שדרשו ממנו להוריד את ההודעה המסיונרית...
יש שאלות שגובלות בגזל, כמו: איפה מורידים את הפרק החמישי של סרוגים, שאלה שעולה כל שבוע מחדש.
כסוג של פיתרון יש פורום מנהלים שמאפשר להם להתמודד כקבוצה.
"או מישהי שכותבת על הזוגה שלה בפורום מתכונים, ואני, כמנהל אתר, לא בטוח לגבי הכלת הדבר הזה, במידה שמישהי מנסה לדחוף את האגנדה הלסבית שלה דרך האתר.
מה עושים עם שירת נשים באתר ביכורים? כל שירת נשים מסומנת בסולמית וכך מי שלא מעוניין יכול שלא לשמוע.
דילמות בנושאי הכתבות באתר כיפה - עד כמה אנחנו צריכים להיות שלוחי הרבנים והקהילה הדתית?
כתבה שעלתה בשבוע שעבר (שלי! שלי!) עוסקת ברבנים ללא הסמכה - סוקרת עד כמה רב מחליף את הפסיכולוג, או כתבה שיוצאת נגד הרבנות ירושלים בהשגחה שלה (גם שלי!). וכן - האם כשאני מוציא ביקורת מסעדות לא טובה אני גוזל את פרנסתה?
בנרג ווינט יש תגובות לא נעימות על רבנים. דוגמאות על הרב אבינר שאמר שהכינרת הפכה לגואה של הדתיים והרב שמואל אליהו שנתן את עשרת הדיברות לבחירת שם. "אצלנו יש 10% טוקבקים שנפסלים על טענות מגוחכות ולא מנומקות. מראש, אנשים מתנהגים בצורה הרבה יותר מכבדת, כנראה כי זה אתר דתי. יש אצלנו טוקבקים הרבה יותר עמוקים ומחוכמים, לפעמים מאמר שלם בתור טוקבק.
אנחנו מאמינים בגולשים ובמנהלי הפורומים. הדינמיקה העדינה בסוף מסתדרת עם עצמה. יש לנו גבולות, אבל הם מאוד רחוקים, מרחב מחייה גדול. אנחנו עדיין מנסים למצוא את דרכנו.
תודה לשותפה שלי עדי מאמו שעבדה על הצד השיווקי ותמר על הצד האסתטי ושותפנו מכללת ליפשיץ".
מחיאות כפיים בקהל, והולכים למושב הראשון, מה שנקרא פאנל.