ביום ראשון הקרוב, נר שמיני של חנוכה, יתקיים טקס הסיום של מחזור י"ד בבית הספר לטלוויזיה וקולנוע "מעלה". אחד מן הסרטים שיוקרנו על המסך הגדול במרכז מורשת בגין יהיה הסרט "מיקה" של מירב חטב, שבוודאי יגרום לכאב בטן לא קטן לחלק מהצופים בקהל. הסרט עשוי במיומנות ומקצועיות רבה, ומעלה בשפה קולנועית משוכללת נושא אחד שטרם הוצג בסרטי הבוגרים של מעלה - הניצול המיני. את הנושא הזה עוטפות חווית הזרות (המתוארת בו בצורה מבריקה) ויחסי אם-תינוקת מדממים. בסרט השנוי במחלוקת מופיעות סצנות מיניות מרומזות, דבר שמן הסתם לא ייראה בעין יפה, בלשון המעטה, אצל חלקים מהציבור הדתי. יש שיאמרו שזוהי אמנות מתפרצת במיטבה, יש שיאמרו כי מדובר בפריצת גבולות בלתי ניתנת להכלה. כולם יודו כי מדובר בסרט שבלתי אפשרי להתעלם ממנו.
בראיון לכיפה אומרת מירב חטב, במאית הסרט, כי במשך כל ארבע שנות העשייה הקולנועית שלה בבית הספר, יצרו הסרטים שלה זעזועים בקרב התלמידים וההנהלה: "הרעדתי את הקירות בלי להתכוון, כל פעם הופתעתי מחדש. לא ידעת שזה אמור להרעיד את הקירות. מאידך, ראיתי בתגובות האנשים שהם מרגישים שלא היה שום דבר בסרט שמכאיב בכוונה או שרוצה ליצור סנסציה".
 |
|
הרעדתי קירות מבלי להתכוון (צילום: יחצ)
|
את נוגעת בסרט שלך בנושאים חריפים מאוד: זרות קשה, מוות, מכירת הגוף. מה גרם לך לבחור בנושאים קשים כל כך?
"הבחירה באה ממשהו מאוד פנימי. כל אחד מגיע בחיים עם חבילה של הדברים שהוא עבר, וגם אצלי יש דברים שהשפיעו באופן ישיר על היצירה והאמנות שלי. במובן מסוים, כמובן שלא אחד לאחד, החיים שלי נכנסים לסרט הזה, תוך כדי עיבוד ואדפטציה. זוהי ביקורת חברתית על גבולות האכזריות החברתית כלפי הזר. אני הרגשתי זרה בכל מקום שהייתי בו, בעיקר במעלה. הסרט מדבר על כמה קל לנצל את מי שזר וזקוק".
היו לך חששות מהצורה שבה הוא יתקבל בבית ספר מעלה? בחברה הדתית?
"בטח. מצד אחד אני לא אדם של חוקים, ואני רוצה לעשות דברים בלי מגבלות. מצד שני , אהבתי את צוות בית הספר מאוד, והייתה לי תחושה שאני לא רוצה לבגוד ולעשות להם בלגאן. לא רציתי שהם יסבלו מהסרט. אגב, הביקורת בסרט היא לא על החברה הדתית".
אף אחד לא רצה להשתתף
כשאני שואל את מירב איך הגיבו חבריה לכיתה על הסרט היא מספרת על כיתה מאוד שמרנית באופן יחסי, "לאורך כל שנות הלימודים זה היה המקום הכי קשה שהיה לי. אף אחד מהכיתה לא השתתף בהפקת הסרט הזה חוץ משני תלמידים - משה קדוש, המפיק, ועוד מישהי שבאה ליום אחד. החברים לכיתה הרגישו שהסרט הזה נוגע במיניות, ושזה מביך אותם, ושהם לא רוצים להיות חתומים על משהו שהם לא מאמינים בו. הם אמרו לי שהסרט הזה פוגע בהם מבחינה דתית, ושלא מתאים להם להשתתף בהפקה".
מירב, גרה היום בתל אביב ואיננה שומרת תורה ומצוות. לגבי הדרכים שבהן ביימה את סרטה היא אומרת כי "הכוח של הסרט הוא לדבר על הדברים כמות שהם, מבלי לפגוע. ישנה סצנה שבה אתה מרגיש שקורה משהו לא טוב, כואב, מלוכלך, אבל זה לא פוגע באף אחד כי אין שם משהו מיני ויזואלי".
 |
|
|
לא סרט לכל המשפחה
הרב מרדכי ורדי, רב בית הספר מעלה, מודה כי מדובר בסרט לא קל לצפייה, גם מבחינת תכניו וגם מבחינת השפה הקולנועית, אך עומד לחלוטין מאחורי היוצרת: "מבחינת הבמאית הוא מגיע ממקום כואב ואמיתי של הזדהות עם החלש בכלל, ועם האישה חסרת המגן בפרט". הרב ורדי אינו מוצא פגם בהעלאת הנושא על המסך הגדול - "אונס וניצול מיני איננו דבר שאסור לדבר עליו, וגם התורה לא נמנעת מלספר על דינה שנאנסה על ידי שכם ועל אשת פוטיפר שתוקפת מינית את יוסף".
האם מדובר לדעתך בפריצת גבולות, בנוגע לחברה הדתית?
"אני יכול להכיל את הסרט הזה מכיוון שהוא איננו מכוון לגירוי יצרים אלא בא לגעת במקום כואב וקשה, חברתית, על ניצול לרעה של חולשה מעמדית, של אם צעירה, שהרגש האימהי שלה דוחף אותה לעשות מעשים שמנוגדים לתרבות ולערכים שלה עצמה. הבמאית מרב חטב ידעה לביים את הסיפור באופן מרומז ועדין לפי דרכה. בנוגע לחברה הדתית זה אכן לא סרט לכל המשפחה וגם לא סרט תרבות יהודית ובוודאי לא סרט המיועד להנאה ובילוי בשעות הפנאי. אבל זה טיבם של סרטי סטודנטים שהם אינם מכוונים לטעמו של הצופה וגם לא לפוטנציאל המסחרי של הקולנוע".