לפני ארבעה חודשים כולנו חגגנו - וכידוע, אין כמו שמחה לאיד: מנכ"ל מפעל הפיס החליט לבטל את זכייתו של הסופר אלון חילו בפרס ספיר היוקרתי, לאחר שנחשף שיו"ר ועדת השופטים, יוסי שריד - תחזיקו חזק - נשוי לאחות-אביה של רנה ורבין, עורכת הספר הזוכה. שריד לא עצר כאן, ו - שימו לב - ישב פעם באיזה אירוע ליד אותו חילו. ניגוד עניינים מובהק, לא?
אוי כמה שהתמוגגנו אז. מתי עוד יוצא לנו להטיל דופי בניקיון כפיו של סססמולני-יפה-נפש-צח-כשלג שכזה - ולהצליח? איפה ומתי, לכל אורך הקריירה הציבורית שלו, הייתה לנו הזדמנות נהדרת שכזו לחשוף את שריד בקלונו? איזה יופי שמפעל הפיס לא נכנע לאווירה השלטת שם במסדרונות ההם ופסל ללא חת את הזכייה. ועוד כל זה בעקבות חשיפה של מקור ראשון? תענוג.
אבל הכי חשוב: הרי אם זה היה קורה אצלנו, התקשורת והסססמולנים היו חוגגים עלינו. אז איך יוסי שריד, עם טוהר מידות כמו שלו, יכול להיות סלחן כל כך כלפי עצמו? למה התגובה האינסטינקטיבית שלו הייתה: "הם ירדו נמוך"? איך זה שבמקום לבדוק את עצמו הוא בחר להאשים בפרשה דווקא "סופרים מתוסכלים", "מו"לים מאוכזבים" ו"עיתונאים שעינם צרה"? אוי, אם זה רק היה קורה אצלנו...
אז הנה זה קרה אצלנו. הפעם זה לא נגמר בביטול הפרס והודאה בטעות, אלא רק בלחצים מטורפים, איומים וחרמות - ואני מקווה שהיד כבר לא נטויה.
בין נותני החסות לכנס המרשים שנערך אתמול ברמת גן לכבודו של רב העיר, הרב יעקב אריאל, הייתה חברת תפוגן, ובכיפה נחשף אמש כי הרב אריאל הוא שחתום על כשרות מוצריה. בינינו? התפוח-אדמה הזה לא הכי לוהט (גם אם מדובר בכותרת מוצלחת ובמשחק מילים מעניין), אבל ניגוד עניינים יש גם יש.
גם לי - כמו ל"עיתונאי הצהוב" שפרסם את הידיעה - ברור שאם מחר תתעורר בעיית כשרות במפעל הציפסים, הרב אריאל לא יחשוב פעמיים לפני שישלול את התעודה - ומצחיק לחשוב שהוא זקוק לעדות האופי הזו דווקא ממני. כנראה שהוא גם לא ידע שתפוגן נתנה את חסותה לאירוע וסייעה במימונו, אבל - מה לעשות - הוא מצוי בניגוד עניינים, וזה נתון. "הדבר כמובן מעלה שאלה חמורה", נטען בידיעה. לעומת זאת - שחיתות? מי בכלל הזכיר שחיתות?
"אל תירא ואל תחת", אמרתי לעורך כיפה אחרי שששמעתי על פרסום הידיעה, ולא ידעתי מה אני מנבא: זה התחיל בטוקבקים שזועמים על פגיעה בכבוד הרב, המשיך בשיחת-גישוש טלפונית של תקציבאי במשרד פרסום שהיה שותף בארגון האירוע, עבר במנהלי המחלקות שם והגיע גם לבוס הגדול, ונגמר (או שלא?) ברבנים, ראשי ישיבות ונציגי מוסדות שמאיימים על מנהלי האתר - ואפילו לא ברמז. נו, טוב, אפשר לקרוא לזה גם סנקציות - רק שלא ייגמר בהתקפה אווירית.
"הפוליטיקאים מושחתים", אנחנו מדקלמים אחרי שאלי אפללו טס עם אגרקסקו לחו"ל (טוב, הוא הרי מקדימה); "השחיתות היא האיום הקיומי הכי גדול על ישראל", מזהירים (גם) רבנים כשהחקירות רק נפתחות (נו, אין עשן בלי אש); אז למה כשזה מגיע אלינו נעמדים כולם על הרגליים האחוריות ושולפים ציפורניים?
אוי, אם זה רק היה קורה אצל הסססמולנים...
קובי נחשוני משמש ככתב ערוץ היהדות באתר ynet