הרב חיים דרוקמן, חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת תשע"ב, לא נח לרגע. בחדרו הקטן עמוס הספרים שבביתו במרכז שפירא נפגש הרב עם אורחים, תלמידים ורבנים, משוחח בטלפון, ובעיקר מקבל ברכות רבות וחמות. לא בכל יום מוקירה מדינת ישראל במפעל חייך, או במקרה של הרב דרוקמן - במפעלי החיים הרבים שלו: הקמת מערך הגיור, הקמת ישיבות בני עקיבא, ועוד ועוד. עם היוודע בחירתו לחתן הפרס נדרש הרב גם לאותה פרשייה ישנה: החיפוי-לכאורה על ההטרדות המיניות בישיבת נתיב מאיר, שבגינו קראו השבוע כמה מבוגרי ישיבת נתיב מאיר לשר החינוך לשלול מהרב דרוקמן את הפרס. “"זו עלילה שקרית שאין כדוגמתה", אומר הרב דרוקמן בתגובה להאשמות, כאילו ניסה לטייח מעשים מגונים ולהימנע מלדווח עליהם לרשויות. "מדובר בשקר גמור. אין מאחורי הדברים האלה שום אמת". ביום העצמאות הקרוב יצעד הרב דרוקמן על הבמה בירושלים ויקבל את הפרס - אות לפועלו הרב למען המדינה והחברה בישראל. שוחחנו איתו השבוע על כמה מן הסוגיות האחרונות שהסעירו את הציונות הדתית; כתמיד, הרב דרוקמן שומר על אופטימיות, ומסרב להיכנע לתחזיות קודרות.
לאחרונה נדמה כי הציונות הדתית נלחמת בעצמה, החרד"לניקים נגד הלייטים, ישיבה אחת נגד אחרת, איך אתה רואה את המאבקים הללו?
באופן כללי, אני חושב שרב המאחד על המפריד. המאחד הגדול בינינו הוא הגישה הציונית: היחס למדינה, לצבא, ליום העצמאות וליום ירושלים. כולנו מאוחדים בתפיסה הציונית-דתית הכללית. אז נכון, יש הבדלים מסוימים, יש ניואנסים, וזה בסדר גמור, האם כולם צריכים לחשוב אותו דבר? אנחנו צריכים לשמור על יחסים של משפחה: כמו שבמשפחה יש אחים ביולוגיים שאוהבים ומכבדים אחד את השני למרות שיש להם השקפות עולם שונות, כך צריך להיות בעם ישראל, וקל וחומר בציונות הדתית.
האם האיחוד הזה צריך לבוא לידי ביטוי גם במישור הפוליטי?
בוודאי. מן הראוי שהציונות הדתית כולה תתאחד סביב מפלגה פוליטית אחת. הציבור הדתי גדול הרבה יותר מאשר הבית היהודי והאיחוד הלאומי. יש קצוות נוספים, וצריך לאחד את כולם. אני חושב שזה יביא לתרומה משמעותית למדינה כולה.
 |
|
בפגישה עם הרמטכ"ל(צילום: דובר צהל)
|
יש הטוענים שדווקא השתלבות במפלגות השלטון תביא ליותר השפעה.
המציאות מוכיחה אחרת. אמנם במפלגות הגדולות יש אולי השפעה פרטית גדולה יותר של פלוני ואלמוני בתחומים מסוימים, אבל השפעה ציבורית, נשיאת הדגל של היהדות השלמה - יהדות של תורה, עם וארץ במקשה אחת - תיעשה רק במפלגה אחת, מאוחדת, של הציונות הדתית. האחדות הפוליטית חשובה לא רק להשגת מטרות פוליטיות, אלא גם לתדמיתה ולהופעתה של תורת ישראל בציבור. זהו צו השעה.
פרס ישראל ניתן לך, בין היתר, על הקמת מערך הגיור הממלכתי. מה אתה משיב לטענות החרדים ששיטת מערך הגיור למעשה מרבה גויים בישראל?
רוב אלו שמדברים נגד מערך הגיור אינם מכירים כלל את שיטת הגיור שלנו. בתי הדין הממלכתיים לגיור פועלים על פי ההלכה. יש מחלוקות בהלכה, ומי שהתגייר במערך הגיור עשה זאת על פי ההלכה, גם אם יש כאלה שחולקים. אין ספק בכשרותם של הגיורים שנעשו במערך הגיור.
נדמה שבשנים האחרונות הציונות הדתית מגלה מודעות רבה למקרים של הטרדות מיניות, וגוף מיוחד - פורום תקנה - הוקם לשם כך. איך, לדעתך, צריך לטפל במקרים של הטרדה מינית בתוך הקהילה?
כל תופעה כזו היא בוודאי מטרידה ומרגיזה. יש הרבה מאוד תופעות שמן הראוי שלא תהיינה, אבל התופעה הזו במיוחד מרגיזה מאוד. במקרים כאלה יש לטפל במלוא תחושת החומרה, ובכל הרצינות. אני לא מקל ראש במקרים כאלה, צריך לטפל בהם בחומרה. אני לא רוצה להיכנס לפרטים של דרך הטיפול, אך אני בהחלט לא חושב שפרסום באמצעי התקשורת הוא הדרך.
במשך עשרות שנים כרב ומחנך, עברו תחתיך תלמידים שחזרו בשאלה ועזבו את העולם הדתי. כיצד אתה מתייחס לתופעה הזו?
התופעה הזו אכן קיימת, אבל צריך לזכור שמצבנו טוב הרבה יותר מבעבר. בשנות החמישים והשישים, עזיבת העולם הדתי הייתה הנורמה: בנים ובנות סיימו את לימודיהם בבית הספר הדתי ומיד עזבו את עולם התורה. אשרינו שהמציאות הזו השתנתה, והצלחנו להקים משפחות שהולכות בדרך התורה וממשיכות את מסורת ישראל. אני, באופן אישי, מרחם על אלה שעוזבים את הדת. אני מרחם עליהם, כמי שמאמין שהתורה היא דרך טובה ומתאימה להם. ועם כל הכאב שבדבר, אני סבור שהיחס אליהם צריך להיות מקרב ולא מרחיק. אסור לנתק קשרים, צריך להמשיך לקרב ולהתקרב. כבר נתקלנו בבנים ובנות שהתרחקו מן הבית ואחר כך חזרו.
לסיום, איך התחושה בעקבות הזכייה בפרס?
הפרס עצמו הוא לא מה שחשוב בעיניי. העשייה עצמה היא הפרס. הפרס האמיתי הוא מה שהאדם מצליח לעשות למען עם ישראל, מדינת ישראל ותורת ישראל. אני מאוד שמח על ההכרה הממלכתית בכל העשייה הזאת.