הסיפור המעורר

"העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה, ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררין בני אדם משנתם"
(חיי מוהרן כ"ה).

כחמש שנים לפני פטירתו, בהיותו בן 33, התחיל רבי נחמן לספר סיפורים.
אמנם גם קודם לכן - וכן אדמורים רבים לפניו - המשילו משלים וסיפרו מעשיות, אולם לא בדרך זו. רבי נחמן סיפר את סיפוריו כתורה, ולא כמתודה, ואולי זה מה שמבדיל סיפורים אלו ממה שהכרנו עד עתה. סיפוריו לא באו להעביר מוסר השכל, או מסר המולבש על גביהם. מדובר בהשפעה שונה לגמרי.
במובן זה או אחר, כולנו ישנים. כולנו נותנים לצדדים רבים בחיים לעבור מול עיננו ללא התערבות וללא השפעה, זאת למרות רצון פנימי שמדגדג לעשות יותר. אולם השינה גוברת. השינה מעמעמת דברים בחיים ובעולם, ויותר מכך - מבליעה קולות ורבדים בנפש פנימה.
בשינה פועל כח הדמיון, התופס את מקום השכל שמתפוגג לו לאיטו. לדעת ר' נחמן, הדמיון הוא האשליה המרכזית המחדירה לעולמנו הפנימי פחדים, תאוות, דכאונות ושאר מרעין בישין שאין להם אף מילימטר אחד של קיום אמיתי. הדמיון הוא מעין 'מטריקס' פנימי, המונע מאיתנו את הראייה המפוכחת על העולם.
ואכן, בנוסף לשינה מגדיר במקומות רבים את מצבינו בעולם כ...שגעון. שהרי המשוגע אינו אלא זה שפועל לפי דפוסי חשיבה דמיוניים, הרחוקים מהרציונליות ומההגיון הישר.
אך מה זה ולסיפורים?
רבי נחמן רצה להעיר. את חסידיו, את מתנגדיו ואת הדורות הבאים, שמן הסתם ישקעו גם הם בשינה המיוחדת להם. וכידוע, הדרך הטובה ביותר להשכמה, היא ללחוץ על מתג האור. אך כאן טמונה הסכנה: ההסתנוורות.
אור חזק ופתאומי, לא די שאינו מועיל, אלא גם גורם לכך שמעט האור שעוד היה קיים קודם לכן ייעלם בחשיכת הסינוור.
ישנם שני דרכים להעברת ידיעות, תחושות ו'תובנות'. הדרך הראשונה היא המסר הישיר. אולם כאן נתקלים אנו בבעיות קשות. כאשר הצדיק אומר 'תורה' לחסידיו, עליו לכוון את עומק דבריו לכל אחד ואחד. המסר הישיר נתקל גם במחסומים רבים אצל השומעים: חוסר התחברות, חוסר מוטיבציה לקבלת המסר ולשינוי הנדרש ממנו. כמו כן יש צורך בבהירות רבה ובמיקוד הרעיון - ועם כל זאת לא תמיד המסר עובר כפי שרצינו.
אולם לעומת זאת, ישנה דרך עוקפת. האדם אינו נפגש עם תוכן הידיעה או ה'תובנה', אלא עם החיים שלה. הידיעה 'מולבשת'
בהופעה של חיים המכילים את אותה ידיעה, כך שהמקבל איננו נתקל בידיעה עצמה, וממילא נופלים המחסומים בזה אחר זה. כולנו יודעים שהשפעתו המכרעת של המחנך איננה במסרים המילוליים העוברים, אלא במפגש החי עם תלמידיו. כך גם צופים אנו בסרטים בהם מקופלות השקפות וערכים רבים שאינם באים לידי ביטוי באף שורה מהתסריט.

רבי נחמן רצה להעיר את תלמידיו. גדול תלמידיו , רבי נתן, מספר:

"באותו הזמן שהתחיל רבנו זכרונו לברכה לעסוק בסיפורי מעשיות, אמר בפירוש בזה הלשון: 'הגנני אתחיל לספר מעשיות'. וכונות דבריו היה כמו שאומר: מאחר שאינו מועיל לכם לשוב אל השם יתברך על ידי התורות והשיחות הקדושות... על כן הוא מתחיל לעסוק בסיפורי מעשיות" (הקדמה ל'סיפורי מעשיות משנים קדמוניות')

בסיפור ניתן להלביש תכנים ברבדים שונים, ללא חשש לאותם מחסומים ולאותו 'סינוור' בעיני השומע. הסודות הטמונים במעמקי הסיפור נקלטים בנפש השומע במקום עמוק הרבה יותר, ובצורה לא מודעת. ולכן כותב רבי נחמן, שאין צורך לחפש ולחטט בעומקם של הסיפורים, שכן קריאתם לבדה מחוללת שינוי בנפשו של האדם. זאת למרות שבמקומות רבים מדגיש, שבכל פרט בסיפור רמוזים סודות עמוקים ונפלאים.
לשינה גורמים רבים. השינה גורמת לאדם 'לאבד את פניו', כלומר לטשטש את מפגשו הישיר, הישר והבהיר עם העולם. וכאשר מעירו הצדיק, צריך להפגישו שוב עם פניו של אותו אדם ולא עם פנים אחרות. במילים אחרות - הרעיונות והאידאלים איתם צריך להפגש אותו אדם, הם כאלו המתאימים לרמתו. ובלשון רבינו:

"וכשרוצים להראות לו פנים ולעוררו משנתו, צריכין להלביש לו את הפנים בספורי מעשיות... כי כמו שמרפאים את העיור, צריכים לסוגרו שלא יראה את האור פתאום וצריכים לצמצם לו את האור כדי שלא יזיק לו מה שיראה פתאום. כמו כן לזה שהיה בשינה ובחושך זמן רב, כשרוצים להראות לו פנים ולעוררו, צריכין להלביש לו את הפנים בסיפורי מעשיות, כדי שלא יזיק לו פתאום האור" (ליקוטי מוהרן ס',ו)

הבנה זו מאירה לנו חידה נוספת. רבי נחמן כותב ש"בסיפורי המעשיות שהעולם מספרים יש בהם נסתרות הרבה ודברים נעלמים גבוהים מאד". ובמקום אחר הולך אף רחוק יותר, ש"גם מסיפורי הגויים צועק כבוד ה' יתברך" (שיחות הרן נב). אם באמת ישנו רובד באדם שם נקלטים אותם אורות גנוזים, טבעי הדבר שתהליך זה הוא דו סיטרי, וסיפורים רבים מסיפורי העולם נובעים מאותו מקור.
אמנם, מכיוון שהדבר נעשה באופן לא מודע, מסייג ר' נחמן את דבריו "אך שנתקלקלו המעשיות כי חסר מהם הרבה, וגם נתבלבלו ואינם מספרים אותם כסדר...". ואכן, סיפורים רבים בהם השתמש, מקורם בסיפורי עם שונים ומשונים. כפי שבחסידויות רבות - כגון מודז'יץ' - נהגו האדמורים 'לגאול' ניגונים שנפלו בין הגויים, כך רבי נחמן 'גאל' סיפורי מעשיות, ששוטטו באויר העולם, והמתינו לזמנם להיתקן.