שעור בנושא ''מדרשי שמות במגילת רות''

"כל דמות המופיעה במגילה שמה ניתן לה לא במקרה, אלה דברים מכוונים מלמעלה..." - על מדרשי השמות במגילת רות.

חדשות כיפה אלון קטוביץ 18/01/03 00:00 טו בשבט התשסג



מגילות שונות נדרשו בתחומים שונים עיקריים, שיר השירים על האהבה בין ה' לעם ישראל, מגילת אסתר- הסתר אסתיר פני, מגילה שכולה מספרת את דרך הגאולה וכל אירוע בה זורם ופועל לכיוון גאולתן של ישראל (גם אם באותו רגע אינו נראה כך). איכה שעוסקת בחורבן ביהמ"ק, וכן הלאה.
מגילת רות נדרשת בצורות שונות, אחת הצורות היא ע"פ מדרשי שמות, כלומר כל דמות המופיעה במגילה שמה ניתן לה לא במקרה, אלה דברים מכוונים מלמעלה.

אלימלך- אֵלַי מֶלֶךְ מידת היהירות, אלי תבוא המלוכה.
כיוון שהיה משבט יהודה ונצר לנשיא השבט נחשון בן עמינדב וידע שממנו תצא המלכות (תורה תמימה).
ומכיוון שרצה שאליו תבוא המלכות היה צריך לדעת את תוצאות עזיבתו את ארץ ישראל, לכן קיבל עונש חמור (קול יהודה).

נעמי- ע"פ המדרש נטען שהיו מעשיה נעים ונעימים, משום שהייתה צדקת, הוכחה לצדקותה יש ע"פ פסוק ז' "ותצא מן המקום" וכמו אצל יעקב "ויצא יעקב" כך אצלה, שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם גדול, כשצדיק בעיר הוא זיוה, הוא הדרה, הוא הודה, יצא מן העיר פנה זיוה, פנה הדרה, פנה הודה.
דבר נוסף, נעמי שהיא מתוקה ונעימה כמו שכתוב במשלי "צוף דבש אמרי-נועם".

מחלון וכליון- שניהם מוזכרים בד"כ ביחד שכן הם שווים במעמדם.
מחלון וכליון שמם מרמז על סופם. מחלון מחלה, כליון כליה, מוות.
בספר הזוהר החדש כתוב שמחלון שמו, משום שבסופו מוחל הקב"ה לו על חטאיו. ואלמנתו, רות מיובמת, משום שמחלון היה מוחה במעשי אביו.
דבר נוסף מופיע בגמרא בבא בתרא (צא) ע"פ דברי הימים ששם מוזכרים מחלון וכליון בשמות יואש ושרף ופרוש שמם הוא יואש כיוון שנתייאשו מן הגאולה, שרף- שנתחייבו שריפה לפני המקום.

אפרתים- כוונת הפסוק באומרו אפרתים אינה רק לציון אזור מקום מגוריהם מאפרת אלה גם שפרוש אפרתים כוונתו לתואר אצולה שהיו נותנים, ייתכן שמקורו הוא במילה אפיריון כתר.
התרגום מפרש את המילה אפרתי כ"רבנין" כלומר אנשים חשובים ונכבדים, לאמור שאלימלך, מחלון וכליון היו אנשים חשובים ומכובדים בארץ ישראל והדבר היה ידוע לכל עד כדי שגם עגלון מלך מואב ידע זאת והשיא את בנותיו למחלון וכליון.
בפרקי דרבי אליעזר כתוב שכל מקום בתנ"ך בו מוזכרת המילה אפרתי הכוונה לאדם שהעלה את קרנה של ארץ ישראל, לפני עזיבתם את הארץ היו ראויים אלימלך ובניו לתואר זה.

ערפה- על ערפה לא נאמר הרבה אלה שמה הוא על כך שבפרדתה מנעמי הפנתה לה עורף, כאשר ניסתה נעמי לבדוק את גודל רצונן של רות וערפה להישאר עמה ועם היהדות, ניסתה להניאן מלהתגייר ואכן ערפה הפנתה עורף לנעמי וליהדות.
יש מחלוקת בין רב לשמואל האם שמה ערפה או הרפה ב-ה' כפי שמופיע בספר שמואל ב' לגבי גֹלית שיצא מערפה, ואחת הדעות שם היא שהיא נקראת ערפה כיון שהכל עורפין אותה מאחוריה שמפנה עורף ונבעלת כבהמה.

רות- ר' יוחנן אומר בגמרא בבא-בתרא (יד' ב') שזכתה יצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות, נשאלת השאלה, אם כן מדוע אין שמה "שיר" שירות ותשבחות? ויש לתרץ שכיוון שנתגיירה נתחייבה ב 606 מצוות שישראל בלבד מצווים בהן ו 606 בגימטרייה שווה לרו'ת, תאמר אם כך שיקרא שמה תור אלה שכאן נכנס הטיעון שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות.
בזוהר החדש נאמר שרות בסיקול אותיות "תור" כשם שהתור, עוף כשר להקרבה, כך רות כשרה לבא ולהצטרף לקהל ה'.
דעה אחרת במדרש אומרת רות על שראתה את דברי חמותה, והתגיירה.
וכמובן יש את הגימטרייה הידועה: שרות 606 כמניין מצוות מיוחדות לעם ישראל, בנוסף ל 7 שכל בן נוח חייב בהן הרי אלו 613 תרי"ג מצוות, דעה זו גם טוענת שרות קיבלה את שמה רק לאחר שנתגיירה.
ועוד, שרות מלשון רתת ויראה שהייתה יראת שמים ומרתת מעונות.

מרא- כאשר נעמי שבה לבית לחם יוצאות שכנותיה ופונות אליה בשאלה "הזאת נעמי?" ועונה להם נעמי שיקראו לה מרא כי "המר שדי לי", זהו השם היחיד במגילה שמוסבר בכתוב פירושו.
ויש להגיד שהרי נעמי שמה מעיד על מעשיה שהיא נעימת הליכות ואם כך הרי הקב"ה, כביכול, עשה לה רע ואין דרך ה' לעשות שלא כדין. לכן ,אומרת נעמי, ודאי אין מעשי טובים "וה' ענה בי" ה' מעיד עלי שמעשי אינם טובים ולכן הרע לי מאוד, לכן מבקשת קיראו לי מרא ולא נעמי.
אם כן מדוע נכתב מרא ב-א' ולא ב-ה'? הרי אין דרך מילה זו להיות כתובה ב-א'?
אלה שבא שינוי זה לציין ולהדגיש את גודל מידת המרירות.

בשני מקומות נוספים בתנ"ך מופיעות מילים אשר בד"כ מסתימות ב-ה' ושם מסתימות ב-א'. מקור ראשון הוא בספר במדבר (יא' כ) כאשר בני ישראל מלינים על משה ועל ה' ברצונם לאכול בשר, ה' מבטיחם כי יאכלו בשר במשך חודש עד אשר יהיה מאוס עליהם ובפסוק "עד חודש ימים והיה לכם לזרא " מלשון מאוס וה- א' להֵדְגֵש המאיסות.
מקום נוסף הוא בספר דניאל (יא' מד') בנבואתו אומר דניאל "ושמועות יְבַהֲלֻהוּ ממזרח ומצפון ויצא בחמא גדולה" חמא ב-א' כלומר בכעס גדול.

בעז- הפסוק המספר על בעז מספר על איש קרוב לנעמי, איש גיבור חיל ואח"כ אומר "ושמו בעז" המפרשים אומרים שלא כמו הרשעים שהם קודמים לשמם "גֹלית שמו", "נבל שמו", "שבע בן נכרי שמו". אלא בעז צדיק היה וכמו הצדיקים האחרים ששמם קודם להם כמו "ושמו קיש", "ושמו שאול", "ושמו מרדכי", שהרי הצדיקים דומים לבוראם שאמר הקב"ה למשה "ושמי ה'" (שמות ו').
ועוד נאמר בעז בו עוז איש בעל כוח, בעל השפעה.
בו עוז תקיף על יצרו כשבאה אצלו רות לגורן.

דמויות נוספות אשר מצוינות עם שמם הם צאצאי רות ואלו הן:
עובד- על שעתיד לעבוד את ה' ביראה ובכל ליבו כל ימיו, ראיתי מקום שאומר שיתכן ושמו של עובד בא מקיצור שמו של עובדיה כמו חנן מחנניה ומתן ממתניה.
ישי- כאומר יש ה', ובדברי הימים מופיע כ"אישי" ב-א' כלומר איש ה'.
דוד- שמו מידיד או מדוֹד.
ידוע שכל גלגולי הדברים במגילה נועדו כדי להגיע לפסוק האחרון של המגילה "ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד:".

לע"נ סבי מורי ר' יחיאל ב"ר זאב-דב קטוביץ ז"ל