מה היא החוקיות ההלכתית של כיבוש א"י בימינו? בשאלה זו עוסקים רבים בפירושיהם לפסוק הנ"ל, בפרשת "מסעי": "והורשתם את הארץ וישבתם בה". לפי הרמב"ן פסוק זה הוא "צו עשה", לרשת תמיד את הארץ ולשבת בה, וממנו נובעות ההלכות בעניין ישוב א"י.
לפי רש"י "והורשתם את הארץ", פירושו- לגרש את שבעת העממין, כנאמר לעיל "והורשתם את כל יושבי הארץ". ההבטחה "וישבתם בה" תתגשם רק לאחר שתורישו את יושבי הארץ.
אור החיים מסביר את חילוקי הדעות הנ"ל כך: לפי הרמב"ן יש מצווה גם ב"וישבתם", אך לדעת רש"י, המצווה היא "והורשתם", בעוד ה"וישבתם" היא רק הבטחה. הוא גם מוכיח שרש"י צודק, שכן נאמר בהמשך "כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה". אם המצווה היא ישיבה בארץ-ישראל, היה צריך לומר "לשבת בה".
הרמב"ן מחייב את הכיבוש והישיבה המתמידים בא"י. אך דעתו של רש"י אינה ברורה. בהרבה מקומות בש"ס מוצאים את דעותיו של רש"י בכיוון הכרעתו ההלכתית של הרמב"ן, בשאלת א"י וכיבושה. בגיטין ( ח', ב) בדין כתיבת אונו (שטר מכירה) בשבת, משום ישוב א"י, אומר רש"י "לגרש עובדי כוכבים וליישב ישראל בה". מכאן שהוא סובר, כי מצוות כיבוש א"י ויישובה נוהגת תמיד. גם בסנהדרין (ב', א) מפרש רש"י את המושג "מלחמת רשות": "כל מלחמה קרי רשות, לבד ממלחמת יהושע, שהייתה לכבוש את ארץ ישראל". כלומר, מצוות כיבוש א"י, היא מלחמת מצווה.
לפי הנראה אין מחלוקת עקרונית בין רש"י לרמב"ן, אך הרמב"ן מביע דעה מפורשת, שמצוות כיבוש הארץ היא מצווה לדורות.
זהו היסוד לחוקיות תקומתינו על אדמת אבות וזכותנו להשתרש בארצנו, ע"י כיבוש וחזקה. האור החיים, בפסוק נ"ה: "וצררו אתכם על-הארץ אשר אתם יושבים בה"- הוא ממש מנבא, מה יקרה במקרה של כיבוש חלקי של הארץ והשארת עם עוין בתוכה: "לא בלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו". כלומר, כאשר עם עוין ישב בחלק מהארץ, זה יהווה סכנה גם לאותו חלק שעם ישראל יושב בו.
בדורנו לא קיימת ששאלת כיבוש הארץ, אך קיימת בעיה של שמירת הארץ. חובה עלינו למנוע התגשמות "נבואת" בעל אור-החיים, כדי שארצנו תישאר שלמה בידינו, לעד.
כיבוש הארץ- שמירת הארץ
מה היא החוקיות ההלכתית של כיבוש א"י בימינו? בשאלה זו עוסקים רבים בפירושיהם לפסוק הנ"ל, בפרשת "מסעי": "והורשתם את הארץ וישבתם בה".
