הפטרת השבוע היא השנייה מתוך ג דפורענותא, שלוש הפטרות של פורענות הנקראות בין י"ז בתמוז לט באב. ההפטרה לקוחה מספר ירמיהו פרק ב, והיא המשכה של ההפטרה שקראנו בשבוע שעבר.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
כדי לקבל רקע רחב יותר על הקשרה של ההפטרה, כדאי לשוב לפינה זו של השבוע שעבר. נרחיב הפעם בנקודה אחת - החשובה להבנת הדיון בהפטרת השבת.
הימים הם ימי המלך יאשיהו, בשנה ה- 13 למלכותו. ירמיהו נשלח אל העם כדי להשמיע את נבואתו הראשונה. [נבואת ההקדשה הופנתה אל ירמיהו, וההפטרה פותחת ב"שמעו דבר ה בית יעקב" - פנייה לעם.] בעת ההיא מתנהל עימות כבד משקל בשני מעגלים: במעגל הלאומי-הפנימי ובמעגל הבינלאומי-החיצוני, תוך זיקה והשפעה הדדית. בתחום הבינלאומי: האימפריה האשורית קרסה ומצרים ובבל נערכות לעימות על ירושת החלל המדיני-צבאי שנוצר. לעימות זה יש השלכות רוחניות ותרבותיות, כבכל תקופה, כי לשלטון של מעצמה בעולם יש גם משמעות של השפעה תרבותית-ערכית. במקביל, נערך יאשיהו למהפך רוחני-ערכי בתוך מלכות יהודה, לאחר כ-70 שנות שלטון תרבות אלילית. יאשיהו נערך להשבת תורת ישראל למקומה הטבעי והראוי בממלכת יהודה.
הנבואה הראשונה של ירמיהו אל העם עוסקת בעמדה שיש לנקוט בשני עימותים אלה: א. עזיבת הדרך האלילית ושיבה אל ה ב. הסתלקות מן העימות הבינלאומי תוך הקפדה שלא לחבור לצד כלשהו, כי כל חבירה תביא בהכרח לשפעה אלילית ולשיעבוד מדיני.
מצב בהפטרה: עצמאות
כדי להמחיש את דבריו לעם, משתמש ירמיהו בסדרת דימויים הלקוחים מעולם המים, נוזל החיים, המוכר תמיד לכולם. א. "מקור מים חיים" ב. "בארות [בורות] נשברים אשר לא יכילו המים" ג. מי נהר.
"מים חיים" - הוא כינוי למי מעיין שמימיו נובעים מאליהם מן האדמה, ובכמויות גדולות. המים צלולים, קרים, ומגלים "חיות" בתנועתם. הם נעים אליך ללא כל מאמץ מצדך. זהו דימוי לדבר ה - המחייה, כמים חיים.
הבור - היא חציבה בסלע, שיש צורך לטייח את דפנותיה כדי שמי הגשמים הנקווים לבור לא יחלחלו ויעלמו במעבה האדמה. את מי הבור צריך לנקז אליו בעזרת מערכת תעלות שיש להכין, וגם את המים מתוכו יש לדלות במאמץ לא קטן. כמות המים הנאגרת בו מוגבלת מאוד, ביחס למי המעיין השופעים כל הזמן. בור נשבר - הוא בור שהטיח שלו שבור - והמים שנאגרו בבור מחלחלים מתוכו, והוא מתרוקן. הבורות הנשברים הם סמל לתרבות האלילית, שאין לה תוחלת.
מי הנהר - הזורמים בעוצמה גדולה וסוחפים כל מי ומה שנקרה בדרכם, הם סמל למעצמות הגדולות. יש להם עוצמה, אבל הם הרסניים ביחס למי שרוצה להנות מהם בשעת זרימתם. אל ליהודה להכנס למסלול זרימתם של המעצמות - הנילוס והפרת - כי הדבר יביא עליהם אסון.
אדם המחזיק במקור מים חיים אל יפזול למקורות מים אלטרנטיביים. בדרך זו יאבד את הטוב שיש בידו וימצא עצמו במציאות מסוכנת: או שיוותר ללא מים, בהחזיקו בבור סדוק שמימיו חלחלו ונעלמו, או שישטף בזרם האדיר של הנהר - ויאבד מן העולם.
ירמיהו קרא לעם לתת יד לפועלו של יאשיהו ולשוב אל מקור מים חיים, תוך ניתוץ הבורות הנשברים אשר לא יכילו המים, ולהתרחק מן הזרם השוטף של מי הנהר - השוטף את כל מי שנכנס אליו.
מי שמאבד את עצמיותו=עצמאותו הופך ללא רלוונטי. מעצמות מחשיבות את מי שיש לו עמידה ועמדה עצמית.
מי שהוא נספח-נסרח הופך לטפיל ומאוס.
ירמיהו קרא לעם להיות עצמאיים. לא להבלע בתוך המעצמה.
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון