על רקע החוקים הנהוגים במזרח הקדום ואפילו ביחס לחוקים המופיעים בספר שמות, נראה כי השיח סביב מעמדה של האישה מקבל תפנית בספר דברים. בפרשתנו מתגלה מגמה הומנית של טיפוח מעמדה וכבודה של האישה ובעיקר שמירה על זכויותיה.
בסוגיית הוצאת שם רע על אישה שנואה, יוצאת התורה להגנת שמה הטוב של האישה, עונשת את האיש המעליל עלילות שווא על אשתו ואף מבטיחה את עתידה - "לא יוכל לשלחה כל ימיו". הפרשה דואגת לזכויות אישה חדשה ופוטרת את אישה מחובת שירות צבאי בנסיבות מפתיעות, כדי שיהיה פנוי "לשמח את אשתו". אפילו במציאות הקשה של שבוית מלחמה - "אשת יפת תואר" - דורשת התורה לתת לאישה ימי אבלות על משפחתה שאבדה לה "ובכתה את אביה ואת אמא ירח ימים" ויש בפרשה דוגמאות נוספות. אנו נחשפים לכמה חוקים המגנים על זכויותיה של אישה בנישואין - בהם הנהגת שטר גט לאישה שאישה מאס בה "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו", שתכליתו לאפשר לאישה להמשיך בחייה ולהינשא לאיש אחר.
גם מצוות ייבום וחליצה נועדה להגן על מעמדה של האישה: הייבום מוכר לנו מחוקי המזרח הקדום, החליצה מהווה חוק מתקדם וחדשני. אחי הבעל הנפטר נדרש לייבם את גיסתו האלמנה, אם נותרה ללא ילדים. אמנם, עיקר המצווה להקים לאח הנפטר זרע - "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת" ועניינה להבטיח את נכסי המשפחה - אך לצד זה, הייבום מבטיח את זכויותיה של האלמנה, את מעמדה החוקי, ומגן עליה מפני מציאות של חרפה ועוני כשהיא משוללת משפחה ומשוללת מעמד משפטי.
מה קורה כאשר היבם אינו מעוניין לקחת לו לאישה? "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים": יש אחריות קהילתית. האישה רשאית לפנות לזקנים ולבקשם לפעול לטובתה ולדרוש עבורה "חליצה". חשוב לדעת כי עד שלא עברה האישה חליצה, אין היא יכולה להינשא לאחר. חליצה (כמו גט) תלויה ברצונו הטוב ולא תיעשה מתוך כפייה, אחרת היא תיחשב "חליצה מעושה" שאין לה תוקף. גם כיום מתקיימים בישראל עשרות טקסי חליצה.
פרשת כי תצא מציבה לנו סולם ערכים שיש לפעול על פיו. התורה מבחינה בין סטנדרטים חברתיים, הנהוגים באותו דור, למוסר יהודי. היא אף קובעת ברוח אותו מוסר כי עלינו להתאמץ לשמור על זכויותיהן וכבודן של נשים על אף מעמדן הנחות. במצוות ייבום וחליצה התורה דורשת מאתנו להתייחס להשפעתה של המציאות החברתית על חייה הפרטיים של אישה ומציבה לרשותה "תכנית הגנה" בצורת "ייבום" ועוד מוסיפה עליה תכנית חלופית בצורת "חליצה" למקרה שהתוכנית הראשונה לא תצלח. הכול כדי להבטיח את חרותה.
מה קורה כאשר אין אפשרות לבצע חליצה? אם היבם קטן, היא תחכה שנים שיגדל ויוכל לחלצה בחליצה. אם היבם מומר או לוקה בשכלו או אינו רוצה לחלצה, או שאין איש יודע היכן הוא? בעיה. ברוח מה שלמדנו מן המקרא, ההלכה נדרשת להתאמץ ולמצוא פתרונות גם למקרה זה.
הרמ"א כבר גרס בעניין זה שאפשר להתנות תנאי כפול בקידושין כדי לחלץ אישה ממצבים שכאלה שעלולים להתרחש: "והמקדש אישה ויש לו אח מומר, יכול לקדש ולהתנות בתנאי כפול שאם תיפול לפני המומר ליבום שלא תהיה מקודשת". ז"א, קידושיה עם הבעל הראשון מבוטלים למפרע ולא מתקיימים כלל. גם הרב עוזיאל, שהיה ידוע כחכם שהרבה לתקן תקנות שתפקידן למנוע מראש בעיות חברתיות ומצבים אנושיים קשים, הציע לקבוע תנאי בעת עריכת הקידושין למקרים של "סרבן חליצה" או של אח מומר.
נעשו ניסיונות נוספים להשתמש ב"תנאי בקידושין" לצורך פתרון בעיות שעה נוספות. תנאי כזה יכול להוות הצלה של ממש לכל המקרים של סרבנות גט ועגינות. יש להצעה זו תומכים, אך לצערנו רבים מהפוסקים דחו אותה. נקווה שברוח המוסר היהודי שלמדנו, יימצא פתרון ויביאוהו לידי מעשה.
הכותבת היא מנהלת ארגון "יד לאישה" מבית אור תורה סטון המייצג עגונות ומסורבות גט