ביום השמיני למילואים בו מתחילים אהרן ובניו את עבודתם במשכן, מתגלה כבוד ה' אל כל העם בדמות אש המקבלת ברצון את קרבנם: וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם - וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם (ויקרא ט', כג-כד). אך את שמחת העם קוטע האסון הבא על שני בני אהרן - וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' (שם י', א-ב): חטאם של בני אהרן דומה בכל פרטיו לחטאם של קרח ועדתו - וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה:.. וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: (במדבר ט"ז, יח-יט, לה). למרות זאת הבדל גדול בין התייחסות התורה לבני אהרן לבין התייחסותה לעדת קרח.
על בני אהרן נאמר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ (ויקרא י', ג), ומדומים הם לאשי ה' שהוקרבו על המזבח וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי ה' (שם, יב), וכל בית ישראל מצווים להתאבל עליהם - וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה' (שם ו). לעומת זאת עדת קרח מכונים - הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם (במדבר י"ז, ג), ומעשיהם נקבעים כזיכרון לכלל ישראל - וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ: זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא (שם, ד-ה). לעומת ה"אש הזרה" שהקריבו בני אהרן, מדגישה התורה שקרבתם כקרבת "איש זר" היא.
הבדלים אלו נובעים מהשוני במגמתם של הנפשות הפועלות. בני אהרן אמנם חטאו בהקריבם אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם, אך מעשה זה נבע מהתלהבותם ורצונם להתקרב אל הקודש בעקבות ההתגלות המרנינה של כבוד ה', ולכן לעולם הם נזכרים לטובה - "בקרבתם לפני ה'" (ויקרא ט"ז, א). לעומת זאת מעשיהם של עדת קרח נבעו מקנאתם במשה ושאפתנות של רדיפת הכבוד, ולפיכך מוזכר שמם לדיראון עולם.
בהמשך תיאור מעשי היום השמיני - וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר: מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי ה'... אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי: (ויקרא, י', טז-יח). משה חרד פן יבולע לאחייניו הנותרים, כשהוא מגלה ששוב נוהגים אהרן ובניו בניגוד למצוות ה'. אך אהרן עונה למשה ומסיר את חששותיו - וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה': וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו: (שם, יט-כ). מה פשר תשובת אהרן, ובמה שונה מעשה זה של שריפת החטאת שאינו מתאים לצו ה', ממעשיהם של נדב ואביהוא. כאמור מעשי נדב ואביהו נבעו מהתלהבות רגשית של קרבת ה' (שבעקבותיה מזהיר ה' את אהרן - יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר: (שם, ט-י) - בעבודת המקדש חובה היא להקפיד על דקדוק ההלכה, ולא לתת לאש ההתלהבות למנוע את ההבדלה בין הקדש ובין החול). לעומת זאת מעשי אהרן ובניו הנותרים נובע משקול דעת הלכתי של החכם בתורה, שעל דעתו ניתנה התורה להלמד ולהתקיים. והכרעה הלכתית זו של אהרן אכן מתקבלת על ידי משה.
למדנו אפוא מפרשתנו שמצד אחד "רחמנא ליבא בעי" וישנו הבדל תהומי בין העושה מעשיו לשם שמים בהתלהבות קודש לבין העושה בכוונת זדון מתוך מניעים אנוכיים. אך מצד שני אל לה לעבודת ה' להיות תלויה ברגשות הלב בלבד. עלינו לשעבד את רגשותינו לרצון ה' המבוטא במצוותו, כי אש התלהבות "אשר לא צוה" אש זרה היא. לצד זה כשהוראת התורה מתנגשת עם ערכים אחרים ואינה מתיישבת עם קרקע המציאות, עלינו לנהוג כאהרון שהשתמש בחוכמת התורה שלו, ובדרכי הפסיקה ההלכתית מצא את הפתרון שיתאים את הוראת התורה למציאות חייו.
הרב ברוך קהת הוא ר”מ בכולל להסמכת רבנים ע”ש יוסף וגיננדל שטראוס בישיבת מחניים, מבית אור תורה סטון