Warning: implode(): Invalid arguments passed in /srv/sites/kipa.co.il/public_html/cpt/maamar/single.php on line 105
אחדות אינה אחידות - כיפה

אחדות אינה אחידות

יש ציפייה כללית לאחדות, אך זו מעולם לא הייתה. אפילו בקריעת ים סוף לא עברו בני ישראל בשביל אחד

חדשות כיפה הרב יהושע גרינשטיין 28/01/15 17:08 ח בשבט התשעה

אחדות אינה אחידות
הרב יהושע גרינשטיין, צילום: הרב יהושע גרינשטיין

"פעם היינו מאוחדים", "אם רק היה אחדות בעם" - משפטים מעין אלו אנו שומעים כמעט כל שבוע, ובייחוד בתקופת בחירות. אחרי ששומעים על עוד סדרת התקפות של חברי מפלגה זו על חברתה, אנו חולמים על איזו שהיא חלום רחוק בו "אחדות" תשרה מעצמה על עם ישראל.

מעניין מאד לקרוא באין-ספור מקומות, שכאשר ה' קרע את הים בפרשתנו זה לא היה קרע אחד גדול, אלא ל-12 קרעים! הקב"ה העביר את עם ישראל דרך ים-סוף על אדמה יבשה, אך לא בשביל אחד. כדברי הרמב"ם "עשרה ניסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים... החמישי שהוא נבקע לדרכים רבות כמספר השבטים". דברי הרמב"ם מצטרפים לאין ספור מקורות [אבן-עזרא שמות י"ד/כ"ט, פרקי דרבי אליעזר'' מ''א, מכילתא דר' ישמעאל, בשלח פרשה ד'] המאששים שהים נקרע ל-12 שבילים כדי שכל שבט ושבט יעבור בנפרד משאר השבטים.

מדוע כה חשוב היה שכל שבט יעבור בנפרד? הרי כולנו עם אחד, פרעה רדף אחרי בני ישראל כולם, ואכן הקב"ה הציל את כל עם-ישראל בקריעת הים. מדוע להפריד אותם?

אם נחדד שאלה זו, הרי שאנו כעת רק שבועות ספורים לאחר שקראנו בפרשיות וישב-ויחי על הקרע הנורא בין השבטים במשפחתו של יעקב, כאשר המחיר היה כמעט רציחתו של יוסף, ולבסוף מכירתו לעבדות במצריים. מכירה שגרמה לעגמת נפש בלתי רגילה לאביו האהוב יעקב, אשר נאלץ לא לראותו 22 שנה בעודו חושב שהוא נהרג. אזי, מדוע כעת, כאשר כל עם ישראל ניצל יחדיו, ישנה מסורת כה חזקה שהעם "נקרע" ל12 חלקים?

נראה שמדרשים אלו מנסים ללמדינו מסר חשוב לגבי "אחדות" נוסח היהדות: אחדות לא שווה אחידות! מעולם הקב"ה לא רצה שכולנו נהיה אותו דבר, אלא אדרבה - הוא חילק את עם ישראל ל12 שבטים כדי להבהיר ולחדד את ההבדלים בינם לבין עצמם! כולם יהודים, כולם פועלים בתוככי עולם של תורה ומצוות אך כל אחד בדרך שונה מחברו.

ואכן, אין ספור הלכות מלמדים אותנו את חשיבותו של שמירת הגיוון בתוככי העם:

  • עם ישראל נצטווה "שפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" כאשר יגיעו ארצה, כאשר הגמרא בסנהדרין דורשת ש"מצוה בשבט לדון את שבטו", וכדברי רש"י על פסוק זה "ולא ילכו בני שבט זה לבית-דין של שבט אחר". שופט משבט ראובן לא יכול להבין את מה שעובר על שני מתדיינים משבט יששכר, מכיוון שהוא לא חי וגר עמם בתוככי האווירה בה הם דרים. על כן, בעוד כל השופטים דנים ע"פ דיני התורה, הרי לא דומה נקודת מבטו של שופט משבט X לשופט משבט Y.
  • כאשר בני ישראל יגיעו ארצה, הארץ תחולק לפי שבטים, וגם לעתיד לבוא, יחזקאל מנבא ששוב כל עם ישראל יתחלק בארץ לפי שבטים [יחזקאל מ''ז/י''ג.]
  • ''המגן אברהם'' בהקדמה לאו"ח סימן ס"ח, אומר שריבוי נוסחאות התפילה בעם ישראל, קרי- נוסח עדות המזרח, אשכנז, תימני וכו', הוא דבר מבורך. ''אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפלה אין לשנות ממנהג מקומו, כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים, וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד''.

אחדות אינו אחידות, והקב"ה רצה שלא נכניס את כולם לתוככי "מידה אחידה" של יהדות. אנו מתלבשים בצורה שונה, אפילו מתפללים בצורה שונה, כאשר כל אלו הם בתוככי המסגרת של התורה והמצוות. המסגרת הינה קבועה אך הציור בתוכה תשתנה משבט לשבט, מעדה לעדה, ממשפחה למשפחה, וכמובן ממפלגה למפלגה. כדברי הנצי"ב מוולוז'ין: "לפי שאין הילוך עבודת ה' בתמידות של כל בני אדם שווין, זה עוסק בתורה ועמלה כל היום, וזה פורש עצמו לעבודה, וזה לגמילות חסדים, והכל לשם שמים, וגם בתורה עצמה "אין כל דרך לימוד שווה, וגם במעשה המצוות,... וכן בגמילות חסדים אין כל העוסקים שווין בהליכות עולמם. ואם בא אדם לשאול איזהו דרך ישרה שיבור לו בדרך לימודו, או במה להיות זהיר טפי, על זה אמר קהלת 'והלך בדרכי לבך', מה שלבו נמשך אחריו כי זה עניין טוב לפי כח נפשו". ("הרחב דבר", במדבר, ט"ו/ל"ט)

על כן, בראשית צעדינו מחוץ לשיעבוד מצריים, הקב"ה קרע את הים קרעים-קרעים בכדי להבהיר שאנו יכולים לחלוק האחד על השני, אפילו להתווכח ולא להסכים, ובכ"ז להיקרא עם ישראל, עמו של אותו סבא-ישראל, שלא כל ילדיו יצאו שווים, אלא דווקא שונים.

כך, ורק כך, נוכל להיות "עם אחד," עליו אנו נוכל להודות לקב"ה מדי יום ביומו, בכל פעם שאנו עומדים בפניו בתפילה: "המברך את עמו ישראל בשלום," וכפי שפירש הרב קוק: הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים וכל השיטות ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו. כי כולם יכירו שכולם גם ההפכים בדרכיהם ושיטותיהם כפי הנראה המה כולם למדו ד' ובכל אמת מהנה יש צד שתתגלה על ידו ידיעת ד' ואור אמתו. (הרב קוק, עין איה, סוף מסכת ברכות)

הרב יהושע גרינשטיין הוא מנהל הכשרה ושיבוצים במכון שטרואס-עמיאל וברן-עמיאל להכשרת רבנים ומחנכים לשרות בתפוצות, מבית אור תורה סטון

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן