"חופש". חשבה לעצמה הגפן אשר צמחה בקצה הכרם. היא הייתה הגפן הראשונה שניטעה. בשנים הראשונות רוסקו זמורותיה. היא נקצרה, קוצרה ונקשרה.
"לא הייתה לי מנוחה" חשבה בליבה הגפן.
וכעת, היא שולחה לחופשי. איש לא זמר את שריגיה המתעצים לכדי ענפים כבדים. איש לא דילל את אשכולותיה. היא נשאה בקלילות את עוללותיה הדלות. לא כורעת תחת אשכולות כבדים טעוני ענבים.
בח חורין. מותרת. איש לא קשר את זמורותיה בחוזקה אל חוטי ההדליה.
 |
|
זוג ידיים אמיצות עקד אותה אל הסמוכה (צילום: miheco-cc-by-sa)
|
"פרא אדם. חופשי." אמרה בליבה הגר המצרית. "זה יהיה בני".
"פרא אדם". חזר בליבו ישמעאל אחר הבטחת האל שהנחילה לו אימו.
"זה יירש את אביו" אמרה בליבה הגר.
"חופש!" חשב בליבו ישמעאל. "ידי בכל."
ולעת היגמל יצחק, עשה אברהם משתה.
"שוטים" צחק ישמעאל לחשש רעיו. "אני הבכור. אני ארש את אבי. כמוהו אהיה בן חורין".
ותשמע שרה ותקרא אל אברהם: "שלח את בן האמה".
בבוקר שילח אברהם את הגר ואת בנה דרך המדבר אל מקומה הראשון.
לאמתו השיב את חרותה ושלחה למצרים. ואת בנה נתן עליה.
וישמע האל אל קול הנער. ולא נתן לו לגווע במדבר.
הפרא הלך אל ביתו אשר במדבר.
שם, בלא אדם, בחופש הגדול מכולם - היה לרובה קשת.
-ידידי, הגפן אשר בקצה הכרם. מדוע פרצת גדרותיה? מדוע חדלת מלעדר ולזמור?
-את ייני הטוב לא מגפן זו אנחל. עסיס פירותיה לא ימתק דיו.
וא-הים ניסה את אברהם. קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת.
בראש הר גבוה עקד אב את בנו אל מזבח
ומאז ועד היום - זה מורשת הבן לזרעו עקוד עצמך במותר לאחר. אסור עצמך באיסורי וחרמי. במצוות, הרחקות ואיסורים.
בקצה השני של הכרם -גפן אחרת.
כַּנָה צעירה לימים אך כבר שולחת קנוקנות כמבקשת לטפס אל מקום גבוה יותר.
לפנים, זוג ידיים אמיצות עקד אותה אל הסמוכה ותעש בדים ותשלח פארות.
והיא? היא שתקה.
היא ידעה שרק מי שנתלו בו תקוות חוטי הכרם יגשים את הבטחת הפרי.
"החוטים הקושרים נמתחים / באיזון חמקמק לא נראה
הקוים נסגרים, נפתחים / כמו ריקוד חיים בלתי נלאה.
חופשי חופשי, אך בנפשי / עודי קשור, רוצה אישור
לצעדים בין הפחדים / תמיד עכשיו, בכל מצב.
ללא עידוד, אני אבוד / לבי נסדק בקו הדק
בין שם פרטי ומשפחתי."
(קשר משפחתי / אהוד מנור)