מנהיגות הלכתית אחרת

אחת לכמה זמן, כשהיה מגיע קרקס נודד לעיר תלמסאן שבאלגיר, היו בני העיר באים בהמוניהם לחזות בחיות הקרקס הצבעוניות. החיות המרהיבות משכו גם את לבו של רבה הראשי של תלמסאן, הרב יוסף משאש. מאחר שלא רצה לבקר בקרקס בשעות ההומות - לא ראוי לתלמיד חכם לבקר בקרקס, סבר - היה מגיע בהפסקת הצהריים של העובדים, מתהלך בין הכלובים, מתפעל מיופיין של החיות ומשבח את פלא בריאתו של הקב"ה. לא רק קרקסים אהב הרב משאש לפקוד: בכל פעם שהגיעו לעירו - תחילה בתלמסאן ולאחר מכן במקנס שבמרוקו - מיצג מיוחד או תערוכה מוזיאונית, היה מקפיד לבקר בהם. סקרן היה מטבעו, חוקר, משורר, מנהיג רוחני ואיש הלכה.

כמעט ארבעים שנה חלפו מאז הלך לעולמו רבה הראשי של חיפה ומנהיגה הרוחני של יהדות מרוקו, ונדמה כי בשנים האחרונות זוכה תורתו לעדנה מחודשת. ספריו נלמדים בישיבות הציוניות יותר ויותר, ופסיקותיו מצוטטות בשיעורי ההלכה; משנתו ההלכתית משמשת בסיס לשמונה עבודות דוקטורט הנכתבות בימים אלה; מבחר ממאמריו הובא בכרך "מסורת בעידן המודרני" בסדרת "עם הספר" של הוצאת ידיעות ספרים, ובשנה האחרונה יצאו שני ספרים הקשורים בדמותו. תפיסת עולמו של הרב משאש, מלבד תרומתה לגיבוש זהות ציונית-דתית ספרדית, מציבה מודל אחר של מנהיגות הלכתית, שהשבתו אל השיח הציבורי עשויה להביא עמה בשורה מרעננת לחברה הישראלית.

מציב מודל אחר של מנהיגות הלכתית

חנוכייה מנורות חשמל

הרב יוסף משאש נולד בשנת 1892 במקנס שבמרוקו. כבר בגיל 16 ניהל תכתובות בענייני הלכה, ועל מכתביו חתם: "אני היו"ם" (=הצעיר יוסף משאש). כשהיה בן 31 נבחר לכהן כרבה של תלמסאן שבאלגיר, תפקיד בו שימש כ-18 שנה. כבר אז, בעבודתו בקרב בני הקהילה היהודית, החל לפתח רגישות בכל מה שקשור לשינויים שעברה הקהילה באותם ימים. כך, למשל, נדרש לשאלה האם מותר לקנות בשר מן הקצבים בתלמסאן, שהיו מחללי שבת בפרהסיה. בתשובה נועזת המסתמכת על דעת יחיד בהלכה, אִפשר הרב משאש את קניית הבשר מאותם קצבים, ובדרכו שלו הניח את היסודות לדיון מחודש בהגדרת הזהות היהודית.

"הרב משאש הבין שהמציאות המודרנית היא סוחפת ועוצמתית, ואי אפשר להתייחס אליה בכלים הרגילים", אומר דוד ביטון, איש חינוך מירוחם שחקר את משנתו ההלכתית של הרב משאש. "ממילא, גם התשובות ההלכתיות צריכות להיות לא רגילות. אתה רואה את זה בפסיקתו בעניין הקצבים, בעמדתו הייחודית בשאלת כיסוי ראש לנשים, ובשאר התשובות שהן פרי מפגש בין התורה ובין העולם המודרני. היכולת שלו לשלב בין העולמות ולקבל החלטה מורכבת במצב של ערכים מתנגשים הייתה יוצאת דופן בקרב רבני דורו".

הרב משאש עלה ארצה ב-1964 והוזמן על ידי ראש עיריית חיפה דאז, אבא חושי, לכהן כרבה הראשי של העיר. בתפקיד זה כיהן עד פטירתו בשנת 1974. תשובותיו ההלכתיות, מלבד הסגנון הפיוטי המאפיין אותן (חלקן כתובות בחרוזים), נחשבות ליוצאות דופן בעולם הפסיקה, בעיקר בשל הנועזות והמקוריות שבהן. בתשובה לשאלה האם מותר להשתמש בנורות חשמליות להדלקת נרות חנוכה, השיב הרב משאש שהדבר מותר, והוסיף כי לדעתו המנורה בבית המקדש השלישי תודלק גם היא בנורות חשמליות. אין מעלה מיוחדת דווקא בהדלקת נר, הוא כותב, אלא בהדלקת אור משובח - וכזה הוא החשמל בימינו.

בתשובה אחרת דן הרב משאש בכיסוי ראש לנשים, ומגיע למסקנה כי כיום אין חיוב הלכתי לנשים לכסות את ראשן - עמדה שלא התקבלה על ידי רוב הפוסקים. לדעתו, מאחר והנורמה המקובלת כיום היא דווקא גילוי הראש, "אין בכיסוי הראש שום צניעות, רק צביעות". בדיון בנושא תרומת איברים לגוי, מחייב הרב משאש את התרומה, וכותב כי "בזה תהיה ניכרת אהבת אדם לאדם בלי הבדל דת, כי כולם הם בריותיו של הקב"ה הם". דברים לא מפתיעים, בהתחשב בעובדה שלאורך השנים קשר הרב משאש קשרי ידידות רבים עם מנהיגים נוצריים ומוסלמים.

מן האקדמיה אל הישיבות

ההתעניינות המחודשת בכתביו של הרב משאש לא צמחה מתוך עולם הישיבות. דוד ביטון פגש בכתביו של הרב משאש לפני כ-18 שנים במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית, בימים שבהם שמו של הרב משאש היה ידוע למעטים. בהמשך, מספר ביטון, נחשף בהרחבה למשנתו בבתי המדרש הפלורליסטיים. "קרה כאן תהליך הפוך", אומר ביטון. "דווקא עולמות שלכאורה מנוכרים לעולם הישיבתי - בתי המדרש הפלורליסטיים והאקדמיה - הם אלו שגילו מחדש את כתביו, החלו לקרוא בהם וללמד אותם, והתופעה הזו חלחלה גם לישיבות של הציונות הדתית". במקביל, מתאר ביטון, החל תהליך של חיפוש זהות בקרב תלמידים מזרחיים בישיבות הסדר, ושני התהליכים הללו הביאו להתעניינות המחודשת במשנתו של הרב משאש.

אחד ממייצגי תופעה זו הוא אלעד פורטל, תלמיד בישיבת ההסדר נווה דקלים, המפרסם בימים אלה ספר על משנתו הציונית של הרב משאש. "בית המדרש המערבי חוזר וניעור", קובע פורטל, "אנחנו לא יכולים להתעלם מן השורשים שלנו, מן העיזבון התרבותי העשיר שהרבנים הללו הותירו אחריהם. אנחנו, תלמידי בתי המדרש של הציונות הדתית מגלים מחדש את הכתבים הללו, ומוצאים בהם אוצרות. בספרי אמנם התמקדתי במשנתו הציונית, אך לרב משאש משנה הגותית סדורה בכל התחומים - פילוסופיה, חינוך, אמונה, תרבות פנאי וכן הלאה. הוא כתב על הכל", אומר פורטל.

פוסק ומצייר

באחד מכתביו מספר הרב משאש על התלבטות שהייתה לו באחד החגים: האם, לאחר סעודת החג, עליו ללכת לבית המדרש וללמוד, או האם עליו לשבת ולהתבדח עם בני משפחתו? הוא הכריע שלא ללכת לבית המדרש, אלא לשבת בחיק המשפחה. סיפור זה, אומר פורטל, הוא דוגמה לתפיסתו הכוללת של הרב משאש, לפיה טבעיות החיים לא עומדת בסתירה לגדלות התורנית. בזאת מזהה פורטל את עיקר הרלוונטיות שלו לעולם הדתי כיום.

"הרב משאש האמין שהגדולה התורנית באה רק מתוך פיתוח הכשרונות הטבעיים", אומר פורטל, ומציין שבשעות הפנאי נהג הרב משאש לצייר, כשם שרבנים אחרים בני דורו נהגו להתעמל או לעסוק במוזיקה. החומה הממדרת בין התורה לבין החיים לא הייתה קיימת, וגם פוסק הדור יכול להיות משורר, חוקר או צייר. "הרב משאש ייצג את הטבעיות הזו בצורה בלתי רגילה", אומר פורטל, "מתוך אמונה שלטבעיות החיים, לקצב הנורמאלי שלהם, יש ערך מצד עצמם, ואסור לזנוח אותם".

כלי חדש בארגז

האם אימצו הפוסקים הספרדיים בני זמננו את תפיסתו ההלכתית של הרב משאש? האם גישתו נותרה בודדה במערכה? האם רוח הפסיקה המקלה והמכילה והדאגה לשלומם של כל בני הקהילה מנשבת גם כיום בבתי המדרש הללו? "שיטות הפסיקה של רבני תנועת ש"ס מכוונות היום להחמיר", אומר פורטל, "בעוד שהרב משאש ובני דורו שאפו תמיד להקל. יש כאן חיקוי מסוים של שיטות הפסיקה הליטאיות. יותר משצריך לחשוף מחדש את פסקי ההלכה עצמם, יש חשיבות לחשוף את שיטות הפסיקה, את המגמה שלהן, את מה שהן מנסות להשיג".

הגורמים לכך שהמגמה המתונה והמכילה לא קנתה לה אחיזה בקרב רבני ימינו, אומר דוד ביטון, הם מגוונים, ובהם יש למנות את ההגמוניה האשכנזית בעולם התורה ואת תופעת החילון שקטעה שושלות רבנים מכובדות. האם החשיפה המחודשת לכתביו של הרב משאש תביא לשינוי? "אני לא חושב שהעולם הספרדי יחזור אי פעם להיות כפי שהיה", אומר ביטון, "אבל אני מאמין שההיכרות המחודשת עם שיטתו של הרב משאש תוסיף עוד כלי לארגז הכלים של רבני הדור הבא. אדם שהולך היום לבחינות הרבנות נושא איתו ארגז של כלים הלכתיים בהם הוא פוגש. בסופו של דבר, כל רב יחליט באילו כלים להשתמש ובאילו לא, אך צירופו של הרב משאש לארסנל הכלים הזה הוא מבורך".

"בסופו של דבר, הציונות הדתית דוברת שפה תרבותית אחת, וזו השפה האשכנזית", מסכם ביטון, ומציין כי למרות העובדה שלימוד תנ"ך ואמונה - דבר המאפיין את הישיבות הספרדיות - קיים בישיבות ההסדר, המודל של ישיבה המנותקת מחיי היום-יום של הקהילה הוא מודל אשכנזי. "לא נעשו מאמצים להנכיח את השפה התרבותית הספרדית בציונות הדתית", אומר ביטון. חזרתם של רבני המזרח לקדמת הבמה, לצד התפתחותם של בתי מדרש ציוניים-דתיים המשמרים את הזהות את הזהות הספרדית, יהיו אלה שיביאו, בסופו של דבר, להנכחה מלאה של שתי הזהויות - האשכנזית והספרדית, לשילובן זו בצד זו, ולהפריה ההדדית ביניהן.

ערב לזכרו של הרב משאש בסימן "משנתם הציונית של חכמי המערב" יתקיים ביום חמישי, ראש חודש שבט (6.1.11) באולם מתנ"ס "דיונה", רחוב הנביאים, אשדוד, בשעה 19:30. בין המשתתפים: הראשון לציון הרב שלמה עמאר, הרב יעקב אריאל, הרב אופיר כהן, ח"כ הרב חיים אמסלם, ח"כ זבולון אורלב ועוד.