עקידת ישמעאל

שלום וברכה

הבחנתך נכונה וניתן אף להעמיק בסוגיה זו גם בהקשר להפטרה אני שולח לך דברים שכתבתי בעברה ביחס לסוגיה זו:


שני סיפורים בפרשתינו ויש בניהם שווה ושונה. בתחילה נסקור את הסיפורים עם השוה והשונה.
וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אדת בנו
ויאמר קח את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעינך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה
וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו וישכם אברהם בבקר ויקח לחם חמת מים ויתן על הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחיה
וירא את המקום מרחוק ותלך ותתע במדבר באר שבע
ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם אלוקים יראה לו שה לעלה בני ויכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים
ויקרא אליו מלאך אלוקים מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני אל תשלח ... וישמע אלוקים את קול הנער ויקרא מלאך אלוקים אל הגר מן השמים ויאמר לה מה לך הגר כי שמע אלוקים את קול הנער באשר הוא שם
וישא אברהם את עניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער
ברכת הזרע ויהי אלוקים את הנער ויגדל
וישב אברהם אל נעריו ויקמו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב במדבר פארן

יש לפנינו שני סיפורים שונים אבל יש בניהם מכנה משותף מדובר כאן בנסיון. הגר הולכת אל הבלתי ידוע ואברהם הולך למקום שאינו ידוע אך למשימה ידועה. ברור שאברהם מוכן לעשות את שני המעשים הללו רק מתוך מצוה ישירה של הקב"ה. בתחילה אברהם אינו מוכן לשמוע לשרה ולהרחיק את שרה אך כאשר הקב"ה מצווה אותו לנהוג כפי ששרה מורה לו אינו מתמהמה אף לרגע ומשכים ועושה את המעשה. נקודה זו מודגשת במיוחד בפרשת הגר שם בתחילה נאמר שהדבר רע בעיני אברהם ולאחר ציוויו של ה' וישכם אברהם (אבן עזרא כ"א,י"ד). וכאן אנו מוצאים את ההבדל הגדול, הגר נמצאת במצב של יאוש "ותלך ותתע" "תשלך את הילד", לעומתה אברהם אוחז במידת הגבורה. אברהם יש לו ראיה של עתיד ראיה של חזון "וירא את המקום מרחוק" על אף שאינו יודע בדיוק מה מצפה לו. אברהם הולך יחד עם יצחק אין הוא נוטש את יצחק בדרך "וילכו שניהם יחדיו". הרש"ר הירש רואה במעשה של הגר מעשה אנוכי כיצד אדם יכול לעזוב את ילדיו על אף שאינו יכול לראות ביסוריו?! יש כאן התעלמות ויאוש מוחלט. אולם הקב"ה שומע את היחיד. הוא שומע לקול בכיו של תינוק יש כאן מעשה הנער בוכה זועק לעזרה וקולו מגיע עד הקב"ה שחש לעזרתו. מלאך אלוקים מוציא את הגר מתוך אותה שלות נפש שהיא מצויה בה עכשיו. הגר מיואשת ואין לה כח לשמוע הבטחות אלוקיות עתידיות אלא שה' מראה לה את המעין הוא פוקח את עיניה הוא נותן לה דעת (י"ט ספורנו). הגר רואה רק את ההווה אין היא מסוגלת להרים את עניה קדימה.
מאידך אצל אברהם המצב שונה שם אנו רואים את אברהם מנסה להגשים את משימתו עד סופה ללא צל של יאוש ואפיסת כוחות. כאשר המלאך יוצא מן השמים ואמר לאברהם הוא מנטרל אותו ממעשהו וכאן ההבדל הגדול, אצל הגר נאמר "קומי שאי את הנער" מאידך, אצל אברהם נאמר "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" אברהם מצווה לחדול לא למהר לא להחפז ולהקריב את בנו. הגר אינה מתעוררת מתרדמתה אלא יש צורך לפקוח את עיניה מאידך אברהם מנסה בדרך אחרת "וישא אברהם את עיניו" יש כאן ראיה יזומה ורק לבסוף זוכה אברהם לברכת הזרע.
אברהם בעל מסירות נפש איש אמונה וחזון אין הוא מפחד מעקידת בנו ומודע לחשיבות שבמשימתו, מאידך הגר מיואשת רואה את ההוה מתעלמת מעתיד. בהפטרת השבוע קראנו סיפור מאלף שיש בו כדי להצביע על ההבדל הגדול שבין הגר לשונם. שונם ובעלה זקנים ללא ילדים והנה בתיווכו של גיחזי שונם מתברכת מאלישע שיוולד לה ילד "ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן (אצל שרה נאמר "היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן) "וישב על ברכיה עד הצהרים וימות הילד" , "ותקרא אל אישה ותאמר שלחה נא לי אחד מן הנערים ... ותחבוש את האתון ותאמר אל נערה נהג ולך" האשה אוחזת בילד עד יום מותו אין היא מרפה ממנו ומשליכה אותו אל השיחים אין היא עומדת מנגד אלא עושה מעשה, מכינה את האתון מגלה אורך רוח ומגיעה עד ההר שבו נמצא אלישע "ויפקח הנער את עיניו" , "ויאמר שאי בנך" כאן אין הנער בוכה יש כאן אמונה גדולה של האשה אין היא עוזבת את הילד מתוך יאוש של עמידה מנגד אלא יש כאן עזיבה שמגמתה לעזור לילד כאן הילד כבר מת כבר כלו הקיצים אך הבנתה של שונם שיש כאן משהו אלוקי משהו ניסי והילד חייב להמשיך לחיות מאידך, הגר אינה שועה להבטחה אלוקית שהילד יחיה אין היא מאמינה בעתיד עד אשר היא רואה את המים עד אשר היא רואה את ההוה. ההבדל בין העם היהודי לעם הישמעלי שיש בו כדי לראות את הנולד וגם הבטחות שנראות מתות יהיו בעתיד חיות יש להשכים בבקר ולעשות מעשה אך אין עלינו בשום מקום ואופן לנהוג בפזיזות ויאוש