שאלה
בס"ד
יש לי חברה די טובה.
היא מעולה בלימודים, הציונים שלה הם בדרך כלל 90 ומעלה, לפעמים קצת פחות. אחותה הגדולה מוציאה ציונים טובים כמוה רק בתדירות הרבה יותר גבוהה, כך שיש ממנה ציפייה.
היא חיה בבית שהחינוך בו שם דגש על הלימודים ועל הציון הסופי במבחן, והיא פחות מתעניינת בלימודים, היא משתדלת רק משום שזה חשוב להורים שלה. הבעיה היא שאם היא תקבל ציון לא טוב, אמא שלה תגיב בכעס ואכזבה ותקשה עליה יותר.
אתן דוגמאות שקרו השנה: בתחילת השנה הייתה לה נפילה קשה באנגלית (הציון היה באזור ה50) אמא שלה אמרה לה שהיא מאוכזבת והושיבה אותה ללמוד להרבה מאוד זמן בכל יום. במתמטיקה היה מבחן קשה מאוד שהיא ניגשה אליו חולה (בלי שאמא שלה ידעה שהיא חולה) והוציאה באזור ה60. באותו יום שידענו את הציונים, דיברתי איתה, היא בכתה לי ואמרה שהיא לא רוצה לחזור הביתה והיא לא מסוגלת להסתכל לאמא שלה בעניים ולשמוע את הצעקות והאכזבה, היא לא מסוגלת לשבת שעות כל יום ולפתור עשרות תרגילים, באותו רגע לא ידעתי מה לעשות, לא היה לי איך לעזור לה, אז פשוט חיבקתי אותה ואמרתי לה שאני לא יודעת מה יהיה אבל יהיה בסדר. אבל ידעתי שאני לא עוזרת, מה אני יכולה לומר או לעשות כדי לעזור לה? על אמא שלה אני לא יכולה להשפיע וזה מסובך להיכנס ביחסים בניהם, אבל בתור חברה, מה אפשר לעשות? תודה.
תשובה
הי תמר!
איזו מקסימה את! אני מודה שהתרגשתי לקרוא את הפנייה שלך, האכפתיות שאת מפגינה כלפי חברתך היא מהממת! מאחלת לך שתמשיכי להיות עירנית ורגישה לסביבה שלך.
ולגבי מה ששאלת, אנסה בתשובה שלי להביא כמה עצות שיוכלו לעזור לך בתוך הסיטואציה שאת מתארת וגם כמובן כמה כיווני חשיבה שתוכלי להעביר לחברה שלך.
קודם כל חשוב לי להתייחס למה שכבר עשית- עצם העובדה שאת מעין כתף תומכת עבור חברה שלך ואת מחפשת איך לעודד אותה, זו התחלה טובה! מי מאיתנו לא זקוק לחבר קשוב ותומך..? בשלב הבא את חיפשת דרך לעזור לה וכאן הגעת ופנית אלינו, שזו גם התחלה לא רעה בכלל ;) אז בהחלט כל הכבוד לך על המהלכים שעשית עד עכשיו!
[הורים vs ילדים]
יחסים בין הורים לילדיהם יכולים להיות מורכבים לפעמים. לרוב הסיבה לכך היא בפערים שבין הצדדים. מצד אחד ההורים רוצים וודאי בטובתו של הילד כפי שהם רואים לנכון (במקרה של חברתך כנראה מדובר ברצון שהילדה תצליח ותגיע להישגים), ומצד שני ייתכן שהילד לא עונה על הציפיות שיש ממנו ושהוא רואה את המציאות בצורה קצת אחרת ממה שרואים הוריו. לשני הצדדים אין כוונה לפגוע חלילה זה בזה אך הפערים עלולים ליצור מתח ועצבים.
כתבת בפנייתך "על אמא שלה אני לא יכולה להשפיע וזה מסובך להיכנס ביחסים ביניהם". את לגמרי צודקת ואני אפילו אקח את זה עוד צעד קדימה ואומר שלא כדאי להיכנס ביחסים ביניהם, מכיוון שאנחנו לא יודעים את כל התמונה וגם מכבדים את הוריה שהם אנשים מבוגרים ומודעים למעשיהם.
[מה אפשר לעשות?]
אז מעבר לתמיכה והקשבה שאת כבר מעניקה לה, הייתי ממליצה לך לשבת איתה ולתת לה כמה רעיונות לפתרונות למצב:
1. אפשר להציע לה לשתף דמות חינוכית מבית הספר שהיא סומכת עליה שאולי תוכל לסייע לה או להתערב בעת הצורך.
2. להציע לה לדבר עם אמא שלה בהזדמנות שהדברים לא טעונים מדי רגשית (נניח לא ישר אחרי שהיא חוזרת עם ציון לא גבוה הביתה.. אלא סתם זמן שגרתי). היא יכולה לשתף את אמא שלה בקושי שהיא מרגישה ולחשוב יחד איך אפשר להגיע להבנה הדדית כדי להיטיב את המצב הקיים.
3. ניתן גם לחשוב יחד על רעיונות ליציאה ובילוי משותף של אם ובת לחיזוק הקשר ביניהן (מה שיעזור לה ליצור אוירה טובה יותר ויכול להיות אחלה בסיס לשיח ודיאלוג חיובי בין שתיהן).
כמובן שהייתי ממליצה לך להזכיר לה שלמרות התחושות הלא פשוטות שהיא חווה חשוב לזכור שההורים בדרך כלל פשוט רוצים בטובתה כמו שהם חושבים ושבסוף הדברים נובעים מדאגה ואהבה (מוזמנת לצטט את הפיסקה שהסברתי על "יחסי הורים וילדים" בעת הצורך :) )
לסיום חשוב לי להוסיף שלפעמים אנחנו עושים כמיטב יכולתנו לעזור לחברים שלנו שחווים איזשהו משבר אבל אנחנו לא "כל – יכולים" וזה בסדר גם אם בסוף המצב הנוכחי לא ממש ישתנה. אני בטוחה שהיא לפחות שמחה בחברה שלצידה כרגע!
מאחלת בהצלחה לך ולחברתך ומקווה שהסיפור יסתיים בחיוך גדול של כל הצדדים.
במידה ותרצי לשאול עוד על הנושא את מוזמנת לכתוב לי למייל.
משאת
masethm@gmail.com