שאלה
הגוף של האדם כשמת נרקב באדמה ונאכל ע"י תולעים וכו. איך הוא בידיוק בתהליך הזה נהפך שוב לעפר ?
מה הכוונה "מעפר באת אל עפר תשוב" ? שאנחנו נמות וניקבר בעפר, החומר שממנו נוצרנו או שנחזור להיות עפר? לא הבנתי כל כך כי גוף האדם נקרב כשהוא מת ונאכל ע"י תולעים באדמה.
תשובה
התשובה ניתנה ע"י הרבנית רחלי שפרכר פרנקל יועצת הלכה ומלמדת בנשמת וראש תוכנית ההלכה במתן.
שלום לך!
נראה שאתה מוטרד מתיאור התהליך הפיזיקאלי-ביולוגי: ריקבון הגוף בעזרת הגורמים המפרקים אותו, לא נראה בעיניך כחזרה לעפר.
אולם, המילה 'עפר', כוונתה האדמה, שאינה רק חול - היא עשירה בתרכובות אורגניות ואנאורגאניות ובשרידים של בעלי החיים והצמחים.
תיאורים מפורטים של מחזור הפחמן והחנקן הם תרגום לשפה מדעית של מה שהתורה קוראת 'מעפר אל עפר'.
הביטוי 'מעפר לעפר' מגלם בתוכן גם את עקרון המחזוריות, שמודגש דווקא על ידי נקודת המבט המדעית. תהליך שהריקבון ותהליך הפרוק ע"י אורגניזמים שונים: תולעים, חיידקים ופטריות - הוא חלק ממארג המזון בעולמו של הקב"ה. וכך החיים והמתים קשורים בקשרים חומריים.
מלבד המשמעות הפיזיקאלית ביולוגית ישנם משמעויות נוספות לתיאור המוות כשיבה לעפר.
את המילים "ואל עפר תשוב" ניתן להבין כמתייחסות לקבורה בעפר (בהקשר זה מוזכרת ההלכה לקבור ישירות בעפר ולא בארון ועוד מנהגים שונים המתיחסים לקבורה)
וגם כמציינות שהגוף , שנברא מעפר, ישוב ויהפוך לעפר.
בתלמוד ובאגדה נדרשת השיבה לעפר כרמז לתחיית המתים מן התורה בעוד שבספרות המוסר ובתפילה היא משמשת תזכורת לענווה הרצויה, למי שנגזר עליו להיות בן תמותה.
אני מוצאת משמעות גם בפן המדעי שעליו שאלת. יש יופי במחשבה על כך שהנשמה הנצחית שבה אל כור מחצבתה האלוקי,
וגם המרכיבים הפיזיים, ברמה האטומית, ממוחזרים וחוזרים ומשתלבים בחיים,
"וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ"
בברכת שמחה ואריכות ימים,
רחלי
מקורות:
רמז לתחיית המתים: תלמוד בבלי מסכת שבת קנב עמוד ב
קבורה בארון: שולחן ערוך יורה דעה שסב סעיף א, ההפניה לפסוק שלנו ב'לבוש' וב'ערוך השולחן'.
עוד מנהגים בקבורה למשל בתשובות רב נטרונאי גאון יורה דעה סימן רפו .
ובפרשנות על הפסוק בבראשית פרק ג' פסוק יט ראה למשל 'אור החיים' ו'שפתי חכמים'.