שאלה
שלום וברכה,
בפרשת השבוע "משפטים" קראנו על איך עלינו (לעם ישראל) לזבוח לה'.
קראנו בשמות כ"ג פסוק 19 "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ."
בנוסף לכך ה' מלמד את עמו, בשמות ל"ד, איך לעבוד אותו ולא אלוהים אחרים. ולהתרחק מאלוהי העמים אחרים "כִּי אֶת-מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן, וְאֶת-מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן; וְאֶת-אֲשֵׁרָיו, תִּכְרֹתוּן" (פסוק 13) ובאותו הקשר ה' אומר לנו איך לעבוד אותו ובין היתר גם פסוק 26: "רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ."
בדיוק אותם המילים מפי ה' ובאותו הקשר. בהקשר זמבח לה'. זבח לפי רצון ה' ולא לפי איך שעובדים אלילים אחרים.
בויקרא פרק י"א, פרק שעוסק באוכל ומה מותר ומה אסור, ה' לא מוציא מילה על ערבוב בשר וחלב. ובמיוחד לא על השעות שעלינו לשמור בין אכילת בשר וחלב. וגם לא על כלים בשריים וכלים חלבים.
מדוע חכמינו שינו את דבר אלוהים ולא השאירו אותו בהקשר שה' צווה?
אינני מבין.
אשמח להבהרה.
בתודה רבה,
ירדן
תשובה
שלום
שאלתך מנוסחת בטוב טעם ודעת, ועל כן רמוזה בה התשובה עצמה.
הרמב"ם במורה הנבוכים מטעים את איסור בשר בחלב בכך שהתורה רצתה שנתרחק מעבודת האלילים.
לדעת הרמב"ם, עובדי הכוכבים נהגו כחלק מהריטואל הפולחני שלהם לבשל בשר בחלב אמו. בשל כך התורה אסרה זאת.
באו רבותינו, ולמדו במידות שהתורה נדרשת בהן, שבשל העובדה שהתורה שילשה את הפסוק ´לא תבשל גדי בחלב אמו´, כוונתה לאיסור אכילה של בשר שבושל בחלב, איסור בישול בשר בחלב, ואיסור הנאה מבשר שבושל בחלב.
לאחר מכן, מתחו רבותינו גדר מן העבירה, והגדירו שאסור לאכול בשר עם חלב, אף שלא בושלו יחד.
ועוד מתחו הגדר, שלא לאכול חלב לאחר בשר באותה ארוחה. יש אומרים כשש שעות, יש אומרים בהפרדת הארוחות דיו בכך. כיום נוהגים רוב ישראל כשש שעות.
עוד נחלקו רבותינו, האם רק בשר בהמה אסור, או גם בשר חיה ועוף. דעת חלקם שאסור מן התורה גם חיה ועוף. דעת חלקם שמותר לחלוטין בשר חיה ועוף. ודעת חלקם שמן התורה מותר בשר חיה ועוף שבושל בחלב, אלא שגדרו גדר חכמים לאסור גם את אלה. והלכה כדעה האחרונה שזהו איסור מדרבנן בבשר חיה ועוף.
מפני מה ראו חז"ל לגדור כל כך הרבה גדרים לאיסור אחד? מפני שראו שהתורה עצמה הפליגה באיסור זה, ואסרה גם בישול והנאה. ומכאן למדו להרחיק יותר ויותר. ובייחוד באיסורי אכילה שהאדם קרוב אצל תאוותו.
נחזור לדברי רבינו הרמב"ם. כיוון שהטעים את האיסור בחשש הע"ז, אזי ברור מדוע איסור בשר בחלב מופיע בתורה בכל שלוש הפעמים, בצמידות לאיסורי ע"ז, וגם בהקשר של עבודת המקדש במועדים, אשר נועדו לדעת הרמב"ם לחזק אמונת ישראל ביציאת מצרים ולהרחיק עבודת הקרבנות לע"ז.
בספר דברים איסור בישול גדי בחלב אמו צמוד לאיסור מאכלות אסורות, והוא נאמר על מאכלים רגילים ולא רק על קרבנות לד´. ומכאן שאין האיסור רק בעבודת המקדש אלא בכל מקום ובכל אכילה.
כל טוב