שאלה
שלום כבוד הרב, היום בלימוד שלי עברתי על הגמרא הזאת במסכת סנהדרין, ולא כלכך הבנתי משהו:
״א"ר חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב שנאמר (בראשית ב, כד) ודבק ולא שלא כדרכה אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא מיחייב וכותי מיחייב אלא אמר רבא בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור מאי טעמא באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה״
משמע שביאה שלא כדרכה נחשבת ביאה, אך לא לכל הדעות? ולכן למשל אם אדם בא על נידה אז הם חייבים כרת?
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
יש בשאלה זו מעט טשטוש בין מושגים.
ביאה שלא כדרכה נחשבת ביאה, גם לאור גמרא זו.
מה שכתוב כאן הוא שבביאה שלא כדרכה באשת חבירו אין פגיעה ב"ודבק באשתו", שכן היא לא פוגעת בדביקות זו. אולם זו ביאה לכל הדעות.
לכן, הבא על אישה נידה שלא כדרכה – זהו איסור כרת לכל דבר.
כך פותח הרמב"ם את פרק ד מהלכות איסורי ביאה.
כל טוב