שאלה
בפעמים הקודמות בהן ניסינו למצוא מענים לשאלה – על מה חרבה ירושלים? דרך לימוד סיפור החורבן "שולית הנגר הגענו לחמישה תשובות:
[הראשונה] - שבזמן ההוא כל נתינת אמון, במקום שתיחשב כמשהו מעצים - נחשבה כחולשה.
[השנייה] - שלא התביישו ב[רוע הקר והמתוכנן מתחילתו ועד סופו] תוך כדי העמדת פנים של הגשת עזרה (נתינת עצות) והתעלמות ממצוקה (בסעודה).
[השלישית] – שניצלו את ההלכה למטרות שליליות (נבל ברשות התורה).
[הרביעית] – יחסי אדם לחברו (במיוחד איש לאשתו) היה יחס כאל פחות מחפץ.
ו[החמישית] – כאשר חלים מעשים מרושעים בהם [כולם] אשמים (לא משנה מי מרושע יותר ממי).
הפעם נעבור על הסיפור ברובד נוסף...
*
"[אמר לו: כתובתה מרובה]".
אחרי שעברנו על הדמויות ה"מעניינות" של הסיפור – אפשר לעבור לדמות האחרונה שיוצאת הכי מסכנה. מה זאת אומרת "כתובתה מרובה"?
כוונת משפט זה הוא: - סכום הכתובה של הגירושים הוא סכום גבוה.
קראנו כבר שהרב הוא לא "לארג'" אלא אכפת לו מאוד מהכסף שלו יותר מהרבה דברים אחרים.
אם כך, למה הסכים לסכום הכתובה הגבוה הזה כשהתחתן?
יוצא, שלפני שהרב הציע נישואין התנתה לו אשתו משהו בסגנון "אם אתה אוהב אותי ורוצה להתחתן – תרשום על הכתובה הרבה כסף!".
כלומר [האישה] בסיפור שולית הנגר [תרגמה את האהבה לממון]!
הזוגיות הזאת הייתה בנויה באופן מעורער לחלוטין. האישה ידעה עם מי יש לה עסק ולכן חשבה על דרך לדאוג שהרב לא "יברח לה" – [לנצל את אהבת הממון] שלו ולהכריח אותו לרשום סכום גבוה.
כך שדמות האישה היא לא תמימה וחלשה כמו שחשבנו.
גם האישה היא סוג של סוחרת שיודעת לנצל מצבי חולשה כמו בדיוק כמו השוליה! והיא צוחקת לרב בפנים בסעודה.
כל אחד [מנצל את חולשות האחר] ותוקע סכינים בגב.
*
גם על ניצול מתוכנן מראש של ה[אהבה] (קל וחומר ניצול אהבה בין בני זוג) חרבה ירושלים...
*
המשך יבוא...