אמונת חכמים ושמחה

שלום
אם אני מבין נכון את השאלות, נראה לי שלגבי החלק הראשון של היחס לרבנים, צריך להדגיש שתי נקודות:
א. חז"ל אומרים "אם דומה הרב למלאך ד' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו" (מסכת חגיגה דף ט"ו ובעוד מקומות).
כלומר, ההנחייה היא ברורה שקבלת התורה מרב צריכה להיות ממישהו שמבחינת האדם הוא כמלאך.
אפשר לפרט במה הכוונה שנראה כמלאך, אבל העיקרון ברור.
באופן אישי, אני מצאתי. תלמידי חכמים שמאוד עמלים להיות נקיים מנגיעות, לא מתעלמים ממקורות, לא מחווים דעה במה שלא מבינים בו, וממש לא מעריכים חיצוניות והישגים.
ב. גם לאחר שאדם מצא לו רב, נאמר במסכת אבות "הווי מתאבק בעפר רגליהם". מסביר הרב חיים מוולוז'ין בפירושו 'רוח חיים' - "והוי מתאבק מלשון ויאבק איש עמו, שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא ... ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת. אבל עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כרבו ... ולכן יהיה אך בענוה יתירה, באמרו אם איני כדאי אך תורה היא וכוי, וזה שאמר הוי מתאבק כנ״ל, אך בתנאי בעפר רגליהם, רוצה לומר בענוה והכנעה ....". כלומר, יש לאדם חיוב לעמול קשה ולהאבק לברר את האמת, ולדרוש מרבו 'תורה היא וללמוד אני צריך'. וכידוע 'לא הביישן למד'.

לגבי ענין תורת חיים והמציאות -
נדמה לי שאין כמעט מקומות שהתורה מבטיחה לאדם הפרטי תוצאות בעולם הזה (כן יש לגבי מעשר כספים). נהפוך הוא, הגמרא בסוף פרק ראשון בקידושין מדגישה ש'שכר מצוות בהאי עלמא ליכא'. כלומר, השכר הוא לא בעולם הזה.
גם אדם מוסרי, שאיננו דתי, משלם מחירים על מוסריותו - הוא לא מעלים מיסים כמו אחרים, הוא לא נדחף לתור, לא עוקף פקק בשוליים וכו'.
קל וחומר, אדם מאמין שלמען אמונתו וקיום תורה ומצוות מוותר על דברים 'נמוכים' יותר או פחותי ערך באופן יחסי.
זה טבעו של אדם בעל שכל ובעל מוסר, להבין שיש נטיות, צרכים ודברים מאוד חשובים, אבל צריך להכריע מה יותר חשוב ועל מה מוותרים.
לפי זה 'תורת חיים' זה במובן של החיים האמיתיים, כלומר האמת, העומק והקדושה שבחיים, ולא החיים לפי מי שרואה בקוקה קולה טעם החיים.
על גבי זה, יש עוד מדריגה שגם בענייני העולם הזה והנטיות החומריות והרוחניות של האדם, כאשר הוא חי על פי התורה, הם מקבלים את ערכם האמיתי, ולא זה הקטן והחלקי שרוב האנשים חיים בדרך כלל. מעין מה שאמרו חז"ל 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'. כלומר, שהתורה נותנת את הערך והטעם האמיתי לכל כוחות האדם, ואלו הם החיים האמיתיים.
אם לא הבנתי נכון את השאלות, שלח לי שוב בבקשה.
בהצלחה