שאל את הרב

אמונת חכמים ושמחה

הרב אבנר פורת הרב אבנר פורת 11/04/16 19:59 ג בניסן התשעו

שאלה

לכבוד הרב שלום.

אני חייל בשנה השלישית לשירות, מהמפגש עם חברים שאינם שומרי תומ"צ ובכלל מהמציאות היום יומית עולות לי שאלות רבות, בעיקר בתחום אמיתת האמונה והיסמכות על תלמידי חכמים בנושאים ובפרטי האמונה.

להבנתי, העולם הפנימי אמוני של האדם נשען הרבה על ביטחון של אדם ברבותיו, ז"א למרות שלרעיונות יש הגיון מצד עצמם עדיין הם נשענים על אקסיומות מסוימות שקשה להוכיח לדוגמא כשאדם לומד על התועלת בלימוד גמרא, הרב יסביר מה התהליכים הפנימיים שייקרו אצל הלומד אבל בלי ביטחון ברב קשה לדעת אם אלו דברים שקורים בוודאות שהרי אלו תהליכים ארוכים נסתרים ופנימיים.

על כן,

א.כאשר יש וויכוחים בין החכמים וניראה כאילו מתעלמים לגמרי אחד מהשני ניראה כאילו חס ושלום יש בהם נגיעות על כן איך אפשר עם תחושה כזו ללמוד מרב זה או אחר

ב. כנ"ל לפעמים אף מתעלמים לגמרי מממקורות קדמונים של הרב החולק ( לדוגמא בפולמוס תנ"ך בגובה העיניים) ולא מובן לי למה .

ג. לפעמים מהיכרות ארוכה עם רב מסויים קרה מספר פעמים לא מבוטל שהתערב בנושא שלא הבין בו או שדיבר על נושא מסויים כאילו ממש מחובר ומבין, דבר שלא היה נכון בפועל ומקשה אחר כך לסמוך על אדם זה שהיה בקיא לא לטעות בעניינים פנימיים ודקים כמו אמונה

ד. לפעמים ניראה שהחכמים עצמם מעריכים חיצוניות כגון הישגים ותוצאות ואנשים בעלי מעמד ופחות את המאמץ הפנימי האם יש בכך מן האמת

ה. תופעות לוואי של אנשי הדת כגון שמעריכים בעיקר הישגים ונראה שזה נובע באופן סוראליסטי דווקא מהרצון שלהם להיות אנשים מוסריים ולכן אוהבים עשייה אך יוצא שמעריכים רק ת'כלס וגם אם נסביר מה התהליך שמוביל לזה , העובדה עצמה ממש בעייתית כי ניראה שאין התקדמות במידות ( או אם לדייק אנשים נשארים חיצוניים) והרי זו אחריות התורה שאדם שיפעל על פיה ישיג תוצאות

ו.איך ידע אדם שרבותיו טועים ועליו לשנות שיטה/השקפה" והרי ועשית ככל אשר יורוך גם על ימין שהוא שמאל וכ"ו" דהיינו גם על מה שניראה לך כטעות…

ז.האם המושג "תורת חיים" כולל בתוכו את הרעיון שהתורה "מסתדרת" דהיינו שאין סתירה עקרונית בין התורה לחיים לדוגמא שאדם שיעבוד עפ"י ההלכה יתפרנס בכבוד ושאנשי התורה יוכלו להיות משכילים וכ"ו.

אני שואל מכיוון שבמציאות רואים שכששומרים על ההלכה מפסידים אין סוף דברים כשרים כגון תפקידים, ידיעות, הנאות, התפתחות אישית וכ"ו ויוצא שהתורה כביכו

תשובה

שלום
אם אני מבין נכון את השאלות, נראה לי שלגבי החלק הראשון של היחס לרבנים, צריך להדגיש שתי נקודות:
א. חז"ל אומרים "אם דומה הרב למלאך ד' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיהו" (מסכת חגיגה דף ט"ו ובעוד מקומות).
כלומר, ההנחייה היא ברורה שקבלת התורה מרב צריכה להיות ממישהו שמבחינת האדם הוא כמלאך.
אפשר לפרט במה הכוונה שנראה כמלאך, אבל העיקרון ברור.
באופן אישי, אני מצאתי. תלמידי חכמים שמאוד עמלים להיות נקיים מנגיעות, לא מתעלמים ממקורות, לא מחווים דעה במה שלא מבינים בו, וממש לא מעריכים חיצוניות והישגים.
ב. גם לאחר שאדם מצא לו רב, נאמר במסכת אבות "הווי מתאבק בעפר רגליהם". מסביר הרב חיים מוולוז'ין בפירושו 'רוח חיים' - "והוי מתאבק מלשון ויאבק איש עמו, שהוא ענין התאבקות מלחמה, כי מלחמת מצוה היא ... ולא לישא פני איש רק לאהוב האמת. אבל עם כל זה יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב באשר מצא מקום לחלוק וידמה כי גדול הוא כרבו ... ולכן יהיה אך בענוה יתירה, באמרו אם איני כדאי אך תורה היא וכוי, וזה שאמר הוי מתאבק כנ״ל, אך בתנאי בעפר רגליהם, רוצה לומר בענוה והכנעה ....". כלומר, יש לאדם חיוב לעמול קשה ולהאבק לברר את האמת, ולדרוש מרבו 'תורה היא וללמוד אני צריך'. וכידוע 'לא הביישן למד'.

לגבי ענין תורת חיים והמציאות -
נדמה לי שאין כמעט מקומות שהתורה מבטיחה לאדם הפרטי תוצאות בעולם הזה (כן יש לגבי מעשר כספים). נהפוך הוא, הגמרא בסוף פרק ראשון בקידושין מדגישה ש'שכר מצוות בהאי עלמא ליכא'. כלומר, השכר הוא לא בעולם הזה.
גם אדם מוסרי, שאיננו דתי, משלם מחירים על מוסריותו - הוא לא מעלים מיסים כמו אחרים, הוא לא נדחף לתור, לא עוקף פקק בשוליים וכו'.
קל וחומר, אדם מאמין שלמען אמונתו וקיום תורה ומצוות מוותר על דברים 'נמוכים' יותר או פחותי ערך באופן יחסי.
זה טבעו של אדם בעל שכל ובעל מוסר, להבין שיש נטיות, צרכים ודברים מאוד חשובים, אבל צריך להכריע מה יותר חשוב ועל מה מוותרים.
לפי זה 'תורת חיים' זה במובן של החיים האמיתיים, כלומר האמת, העומק והקדושה שבחיים, ולא החיים לפי מי שרואה בקוקה קולה טעם החיים.
על גבי זה, יש עוד מדריגה שגם בענייני העולם הזה והנטיות החומריות והרוחניות של האדם, כאשר הוא חי על פי התורה, הם מקבלים את ערכם האמיתי, ולא זה הקטן והחלקי שרוב האנשים חיים בדרך כלל. מעין מה שאמרו חז"ל 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'. כלומר, שהתורה נותנת את הערך והטעם האמיתי לכל כוחות האדם, ואלו הם החיים האמיתיים.
אם לא הבנתי נכון את השאלות, שלח לי שוב בבקשה.
בהצלחה

כתבות נוספות