ביסוס האמונה

שלום טליה יקרה,

רוצה לשקף לך מה אני רואה מתוך השאלה: נערה בת 17 שמגיל צעיר מחפשת את ה´, מתגעגעת אליו, מתווה לעצמה דרכים, בונה זהות ורוצה לגדול באמת.
זה מה שקיים בתוכך כל הזמן.
מרוב שזה גדול ונפלא את פשוט לא רואה את זה.
בעיני, את הכי בוחרת שיש. ואני אסביר למה אני מתכוונת.
חשוב שתדעי שמגיל צעיר אנחנו לא יודעים ללמוד לבד, לא יודעים איך לתקן מה שטעינו בלי תמיכה והכוונה של אחרים. גם בגיל מבוגר יותר, מי שמחפש תשובות לשאלות הגדולות של החיים רק בעצמו לא ימצא אותם עד הסוף. בפרט באמונה שהיא דבר מתפתח שגדל איתנו בטוב, שאנחנו אמורים לחזק אותו בפנים מתוך מה שקורה לנו, מתוך מורכבויות.
בנוסף, יש לנו אפשרות לבחור לא ללכת אחרי מה שמראים לנו, אחרי הדוגמאות האישיות שאנחנו רואים. אפשר להחליט לבחור דרך אחרת, כיוון אחר, שונה ממה שנפגשנו איתו בתחילת החיים שלנו.
ואת בחרת להיות בתוך כל הטוב הזה, את בחרת להמשיך.
אחרי שהבנו את החלק הזה בתור בסיס אפשר לעבור לשלב הבא.
יש לנו בחירה כל הזמן. גם אם קבלנו חינוך וכלים מהבית (הורים או אחים) אנחנו בוחרים מה לעשות עם זה. לשמר, לתחזק, לבנות עוד קומות בנפש על בסיס מה שהורגלנו אליו, או לוותר ולהתרחק, לסנן ולא להתחייב.
לדוגמא: חינכו אותנו לשמור שבת. זו ממש התחלה. אבל איך השבת שלנו נראית. כאן יש לנו מרחב בחירה גדול:
איך את מתכוננת לשבת?
כמה את עוזרת?
את שומרת את הבגדים הכי יפים שלך לשבת? מתחברת לאיך שאת נראית ביום הזה ומתקרבת לעצמך?
מה עם התפילות והדיבורים עם ה´ ביום הזה?
ולימוד הלכות שבת?
והחיבור למשפחה?


עוד דוגמא: ברכות.
חינכו אותנו לברך,
אבל איך הברכות שלנו נראות?
האם אנחנו זוכרים שבעצם הברכה היא תפילת תודה קצרה לה´?
אנחנו זוכרים שאנחנו פונים אליו בכלל?
איך הברכה שלנו נאמרת בנחת, במתינות ובכוונת הלב או בחפזון?

דוגמא נוספת: לימדו אותנו לכבד הורים.
אבל איפה אנחנו בכלל נמצאים בקיום המצווה הזאת?
איך אנחנו מדברים להורים שלנו?
מה אנחנו חושבים עליהם כשאנחנו לבד?
כמה אנחנו מקטינים את דמותם בעינינו ולא רואים אותם באמת?
כמה אנחנו מחייכים אליהם ומחפשים לעשות להם טוב על בסיס קבוע?

ככה אנחנו גדלים בחיים.
ואת רק צריכה להגדיל בהכרה שלך את הטוב המופלא שאת עטופה בו מתוכך, מההחלטות שלך ומרוחב הדעת שבך ולהמשיך להיות שייכת למה שמחבר אותך לה´.

מקוה שקצת עזרתי,
רק טוב ושמחה,
נועה, חברים מקשיבים