קשה לחברה שלי שלא נכנסה להדרכה - מה לעשות?

לק"י

שלום לך!
אשריך על הכניסה להדרכה, שזה אחד מחלקי תפקידי ההנהגה שיש כיום בתנועות הנוער, וכמובן גם המון הצלחה!
זה תפקיד חשוב, כמו גם תפקידי העשיה, עם הרבה משמעות,
אבל בכל זה אני לא אתמקד לא רק כי מן הסתם עברת סמינריון הדרכה אלא בעיקר כי זה לא נושא השאלה.
אם אני מבין נכון את רוצה לעזור לחברה שלך שלא נכנסה להדרכה וקשה לה עם כך בגלל שהיא לא נכנסה (במיוחד כשזה היה הכי מצופה שהיא תיכנס).
האמת, כל זה מחזיר אותי אחורה לתקופה בה הייתי בעצמי מדריך.
החבר´ה שלא נכנסו עשו כמה דברים, חלק אני חושב יכול לתת פה כיוון.
חלק ניסו בכל הכח להיכנס להדרכה בסניף - הפעילו לחץ על הקומנרית/מרכזת, ההנהלה האזורית/מחוזית וכמובן גם על צוות ההדרכה בעזרת ההורים.
אישית, אני לא חושב שזה פיתרון - ללכת בכח לא יעזור.
חלק אחר ניסו למצוא סניף אחר להדריך בו ובכך כסיף פספסנו בוגרים מדהימים.
חלק הלכו, כמו שזיכו אותם, לתחומי העשיה של התנועה.
חלק שימשו כבוגרים בסניף שתרמו המון, וחלק גם עשו שילוב - עשיה ובוגרים בסניף.
איך כל זה עוזר?
אני חושב שכשמבינים מה עומד מאחורי הקושי יותר קל לעזור.
אם היא מחפשת הדרכה אז היא מן הסתם יכולה לפעול בשתי הצורות הראשונות, אם כי אני בטוח שאת רוצה שחברה שלך תישאר חלק מהסניף והחבר´ה.
אם היא פגועה כי היא לא נכנסה להדרכה והיא מרגישה שהיא פספסה משהו, אז זה נושא אחר עם כיוון אחר, שנזכיר עוד מעט.
אם קשה לה לעזוב את הסניף והיא מרגישה שזהו, אין לה מקום, זה במובן מסוים נוגע בנקודה הקודמת.
נו, אז מה עושים?
לא פעם מסתכלים על הסניף ואומרים - יש קומונרית/מרכזת, מדריכים ובעצם זהו.
יש שזכו ויש להם אחראי חב"ב/חג"ס.
הענין הוא שלסניף יש הרבה יותר פוטנציאל, וזה קשור למסגרות של העשיה.
מה?
היות וזה לא הליך תנועתי כל כך, ממה שאני מכיר מעומקו של כל אחת מתנועות הנוער הדתיות, אני חושב שאפשר לחשוב ברמה של סניף.
איך בונים צוות של בוגרים שמחזק את הקשרים עם הקהילות במקום (למה שפעילות ט"ו בשבט תהיה רק נטיעות? אולי סדר ט"ו בשבט קהילתי? ועוד כל מיני דברים).
ככה החברה שלך תרגיש חלק מהסניף, היא תרגיש עדין חלק מהחבר´ה שכן נכנסו כי היא גם כן מובילה בסניף.
נכון, זה לאו בהכרח תלוי בך - אפשר זה משהו שראוי לדחוף.
העניו הוא שכל זה טוב ויפה עד למקום מסוים - מציאת תחליף.
לכן, ננסה לקלף עוד שכבה מסוימת בבירור הזה.
מה לעשות עם ענין הרגש?
יש מצבים שבוחרים לא לגעת בתפוח אדמה הלוהט הזה, בוחרים לא לדבר עם החברה בכלל על הנושא הזה כי היא רגישה.
האמת, מנסים לא לדבר בכלל כי לפעמים שכל הזמן היא חושבת ´היא תפסה לי את מקום ההדרכה´ אז למה לדרוך על הפצעים? פשוט לא נדבר.
אני חושב שזה לא נכון.
קיום של שיחה ביחד על הדברים והבנה שמה שיש עכשיו לא פוגע בקשר ביניכן, הדיבור של איך מתקדמים ובכלל הכתף החסון והחיבוק החם בהחלט יכול לעזור, בגלל שקשה לה.
לפעמים זה עצם השפיכה, גם כאשר היא יודעת שאין לך הרבה מה לעשות.
עדיף לתת את תשומת הלב ולא להתעלם.
לפעמים ההתעלמות הזאת מגלגלת את אותם מנהיגים אדירים בפוטנציאל שלהם להשתמש בכח הזה למקום שהוא לאו בהכרח חיובי בגלל שהם מרגישים שהם נפלטו מהחברה.
אני חושב שבדברים האלה יש לא מעט חומר ראשוני למחשבה.
אם תרצי עוד כמה עצות לגבי הנושא הזה את מוזמנת לפנות אלינו בשמחה, כמו גם לגבי כל שאלה.
הרבה הצלחה בהדרכה,
נתנאל
netanelweil@gmail.com