שאל את הרב

מוות על קידוש השם ביחידת עילית

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 17/01/10 19:40 ב בשבט התשע

שאלה

שלום עליך רבי. אני משרת ביחידת עילית בצה"ל ויוצא מפעם לפעם למבצע מסוכן ביותר בעומק האויב. כל מבצע הוא סיכון גדול בפני עצמו. ביציאה לכל מבצע אני מתכונן נפשית ואמונתית למצב איתם אתמודד, ביודעי כי אצטרך אף להקריב את חיי למען ארץ ישראל בעת הצורך. כדי שאני אהיה מסוגל להקריב את נפשי, אני מוכרח לשכנע את עצמי לרצות למות על קידוש השם.

שאלתי היא האם זהו צעד כשר אמונתית לרצות בכל מאודי למות במידה ואצטרך?

תשובה

שלום

אשריך שזכית למדריגה הזו של קידוש השם, המוכנות שלך למסור את נפשך למען כלל ישראל ודבר ד´, הוא ערך גבוה מאד.
אשרינו שזכינו לבחורים שכמותך בתוכנו, דבריך נוטעים עוז ותעצומות נפש בכל הקורא אותם, יישר כח.

אכן ישנה כאן סתירה פנימית, ברצון למות על קידוש השם.
שכן עניינה של התורה הוא תיקון העולם הזה, עילוי הכוחות הפועלים בו, ולא הרס העולם, וודאי לא הרס עצמנו.
עיקרה של תורה הוא חינוך האומה והאנושות לתרבות מוסרית יותר,אלוקית יותר, חיה יותר.
אך לפעמים אנו צריכים להלחם למען עידון העולם, כוחות של טומאה ורשע עומדים נגד ד´ ונגד משיחו ישראל, ועלינו להכין עצמנו למסור את נפשנו הפרטית למען חיי נשמתנו הכללית.
ההכנה הנפשית, המנטאלית והרגשית להסתער קדימה במצבי סיכון גבוהים, למען דבר ד´, היא הכנה קשה מאד, אך דע לך שבכוחה לרומם הרבה את המציאות כולה, גם את מי שכלל אינו מודע למה שאתה עושה.
אור הקודש שבך, הדביקות שלך באומה ובד´, פועל בכולנו, מרומם את כולנו, עומד לזכות כולנו.

כיצד תתכונן?
עיין במהות חייך האישיים.
שתי דרכים ישנן להביט על יחסי הפרט ועמו-

הדרך האחת שמה דגש על הפרט. עם הוא אוסף פרטים המאוגדים באינטרס. גישה זו גורמת לכך שהחייל לא ימסור נפשו בקרב שכן האינטרס האישי הגדול ביותר הוא החיים עצמם. דרך זו היא דרכם של רוב הדמוקרטיות הגדולות כיום, ויש בה ערך מסויים, אך בסיסה דל ושפל רוח, ´המדינה היא חברת אחריות גדולה´ עבור הפרטים.

אך דרכה של תורה היא דוקא להיפך, מן הכלל אל הפרט. הפרט אינו מרכיב את הכלל, אלא להיפך, הפרט הוא שיקוף, ביטוי, של נשמת הכלל. העם אינו אוסף אלא אחדות, הבאה לביטוי בכל אחד מעימנו.
על כן כולנו מצווים למסור נפשנו הפרטית למען הכלל ולמען האידיאלים העומדים בבסיס הכלל. שכן הכלל הוא הזהות האמיתית שלנו, השורשית.
גם אם הנפש הפרטית שלנו תכרת, נשמתנו תחיה, ודוד המלך חי וקיים על אף שאישיותו הפרטית מתה מזמן.
גם אם חלילה יקרה למישהו משהו בקרב, הוא יחיה עוד יותר, נשמתו תאיר באור בתוככי נשמת האומה, לנצח.
מי שבורח מלהסתער ולמסור נפשו הפרטית, אכן יחיה עוד כמה שנים כפרט, אך שורש חייו- נשמת הכלל, לא יאיר בו יותר. הוא נכרת מקרב עמיו. מעומק עמו.

לכן המשך להיות עז וישר, דע שיש סיכון במעשיך הקדושים, אך קח אותו תוך הכנה גדולה.

יהי רצון שד´ ישלח מלאכו לפניך, על שחל ופתן תדרוך, תרמוס כפיר ותנין.

בהצלחה, ויהי חלקי עימך

כתבות נוספות