אמנם לא יעלה על דעתו של מאן דהוא, להגיע למוסך עם מכוניתו החבוטה והמקרקשת ולומר למוסכניק הגברתן: "אחי, תעבור רגע על האוטו, זה כלום בשבילך". כך עורך הדין, השרברב ואחרים. כולם יקבלו את שכרם בלי פקפוק ובמועד. אבל אנחנו צריכים "לעבור על זה" ולשתוק. די! נמאס לנו לשתוק.
בניסוח עדין אומר, שאנחנו לא מתוגמלים כראוי על עבודתנו הקשה שנמשכת פעמים רבות יותר משתים עשרה שעות ביום, במקום אחד מול מסך. את המקצוע רכשנו בעמל באוניברסיטה או במכללה, קנינו ספרי עזר, רכשנו ניסיון ואנחנו יוצאים להשתלמויות. כל זה שווה כסף.
חפשו באינטרנט "תעריפי עריכה" ותראו על מה אני מדבר. רק אל תשכחו לצחוק כי ברוב המקרים מחירי המינימום האלה, שגם כך לא משקפים את העבודה הקשה – לרוב, העורך מקבל פחות אפילו מהם.
רובנו עובדים עם לקוחות מוסדיים כמו משרדי ממשלה, הוצאות לאור, ועוד. את שכרנו כמעט ברוב המקרים אנחנו לא מקבלים בזמן. מוסר התשלומים הוא בגדר חרפה וזלזול, גם במוסדות דתיים. התשלום נעשה ב"שוטף פלוס שלושים" (זה נחשב טוב), פלוס שישים, פלוס תשעים, מאה ועשרים וגם יותר. כלומר "מסור את העבודה בזמן ואנחנו נשלם לך כמה חודשים אחר כך, מתי שבא לנו". עורכת מוכרת מכנה את השיטה הזו בשם "שוטף פלוס תמותו".
נו תשאלו! "מה אתם עושים בכלל"?
ובכן, הידעתם שרוב הסופרים למעט ש"י עגנון ועוד מתי מעט, לא שולטים היטב במלאכת הכתיבה ויש שכותבים בשגיאות מביכות ובמשפטים סתומים? על אחת כמה וכמה כשהמחברים אינם אנשי ספר.
כאן אנחנו נכנסים לתמונה. תפקידנו להנגיש את הכתוב עבור הקוראים.
יש מספר סוגים של עורכים:
עורך ספרות: עורכת ספרה לי על ספר שבו נכתב שאחיה של הגיבורה נפל ב'מבצע קדש' רק שמספר פרקים אחרי נפילתו, התגלה שהחייל הי"ד הסתובב בחוף הים של תל אביב בקיץ 1958. אופס... המלחמה הסתיימה בנובמבר 1956. עורכים ספרותיים לא רק מונעים אסונות כאלה. תפקידם, לדאוג לכך שהדמויות לא "נעלמות" או משנות את אופיין סתם כך, הם דואגים שהסיפור כולו יהיה שלם, בהיר וזורם, ושהדיאלוגים והתיאורים ייתנו תחושה שאתה נמצא במקום. הם מקפידים שהסיפור יהיה בנוי באופן מושך ומעניין עם קשר הגיוני ורציף בין הפרקים ומשימות רבות נוספות.
עורך לשון: מנקש שגיאות (סתם... מנכש) במילים, זכר ונקבה, יחיד ורבים וכד', משנה את מבנה המשפט כשצריך ומוחק חזרות מיותרות. בספרי עיון בודקים כל מקור היטב ומציינים אותו. לידיעתכם, גם רבנים ותלמידי חכמים מצטטים פסוקים באופן משובש. יש להשגיח שהמונחים אחידים, ולהקפיד שהסגנון ורמת הכתיבה יהיו תואמים ואחידים. בפרוזה יש להתאים שפה גם לדמויות ולעלילה, ועדיין לא אמרתי מילה על פיסוק, רווחים וכללי האקדמיה ללשון.
עורך תוכן: בעבר הכוונה הייתה בעיקר לעריכה של אתרי תוכן באינטרנט, כיום מדובר גם על תפקיד שדומה מאוד לעורך ספרותי, אבל בספרות עיונית. ההבדל הבולט – העדר ההיבט האמנותי כלומר פיתוח עלילה, דמויות וכיו"ב עם מאפיינים של ספר עיון כמו מקורות, מפתחות ושפה מקובלת.
עורך תרגום: כל מה שקראתם, אבל כל זה לאחר או תוך כדי תרגום ספר משפה זרה לעברית. זה לא קל שהרי לא מדובר בתרגום סימולטני כי אם בכתיבת ספר מחדש, רק בשפה אחרת.
יש גם עריכה מדעית (אקדמית), עריכה תורנית ועריכה עיתונאית שהם תחומי עריכה ספציפיים.
אנחנו אוהבים מאוד את העבודה שלנו, אבל כשתמצאו "מס ניכוי אהבת מקצוע במקור" תודיעו לי. מותר לאהוב את המקצוע ולדרוש שכר הוגן.
עריכה היא מקצוע – לא תחביב!
כן, אני יודע שבמאמר הזה יש שגיאות. בחייאת תעברו עליו רגע, זה כלום בשבילכם. מה – לא ככה?
הכותב הוא עורך תוכן ולשון