שאלה
בע"ה
ואתחנן
הפרשה מתחילה בבקשתו של משה להיכנס לארץ: "ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמור, ה' אלוקים... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" (במדבר ג, כג-כה)
אבל אנחנו יודעים שכבר נגזר על משה אחרי חטא מי מריבה שלא ייכנס לארץ אז למה משה התחנן על נפשו מול ה' להיכנס לארץ אם ידע שגזרה היא?
הרב קוק בשיחתו לפרשה פתח ואמר: מידות גדולות שהיו צריכות להיקבע במסד האומה, נפתחו על ידי גדולי גדולים, והם שהעמיקו בהם עד שהיו טבועות בהם במעמקי הנפש והעלו אותם לדרגות גבוהות ברוח ובמעשה. לדוגמה, מידות החסד והאהבה נפתחו על ידי אברהם אבינו, מידות הגבורה והיראה נפתחו על ידי יצחק אבינו, וכיוצא בזה.
והנה כעת, כשעם ישראל עומד בערבות יריחו, על סף הכניסה לארץ, היה צורך לפתוח את שעריה של מידה חדשה –מידת הגעגועים לארץ ישראל והקשר אליה. היה צריך להעמיק בלב האומה הישראלית, שגם בהיותם על אדמת נכר, תהיינה עיניהם נשואות לציון, וליבם יהיה מלא כיסופים לארץ אבותם. לכן המידה הזו נפתחה על ידי משה רבנו – השליח הראשון שנשלח לגאול את ישראל.
"ואתחנן אל ה' בעת ההיא...אעברה נא ואראה את הארץ הטובה...ההר הטוב הזה והלבנון" – שטח משה תחנונים ותפילות כמניין ואתחנ"ן, הרחיב והעמיק רבות רבות בהפצרותיו. בתפילותיו ובתחנוניו המרובות נפתח מעיין עמוק מאוד של געגועים לארץ ישראל, שכוחו המרווה יפה לכל הדורות.
ומאז כל השואב ממעיינו של משה רבנו, גם אם הוא נמצא במרחקים, מתגעגע הוא לארץ ישראל. ואין סוף לצימאון ואין גבול לכמיהה, כי גדול המעיין ועמוק הוא.
(מתוך "נר למאור", הרב נריה)
בע"ה שנשאב ממעיינו של משה, נתגעגע לארץ ישראל ונדע מה גדולה הזכות שלנו לחיות כאן בארץ, באדמת הקודש.
שבת שלום, רינת.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו