אם דיברנו בעבר על פערים בקשר שבינו לבינה המשפיעים על חיי האישות, בואו נדבר לרגע על תפיסות עולם שמשפיעות על הנושא וביניהם היחס למיניות, להנאה המינית, להלכות חיי האישות ולמושג הצניעות.
נתחיל עם מושג המיניות – האם אנחנו מוכנים בכלל להשתמש במילה הזאת? האם היא נחשבת כמילה גסה? לפני מספר שנים השתתפתי בסדנה לנשות חינוך וטיפול. כתרגיל פתיחה המנחה ביקשה מכל אישה לומר את המילה "מיניות" ולתאר איך היא מרגישה עם המילה שהיא אמרה. אחרי שתיים שלוש נשים שעשו את התרגיל בקלות פנתה המנחה לאשה הבאה בתור שסירבה להגיד את המילה ולא הסכימה לפרט מדוע, ולאחריה אישה נוספת שגם היא לא הסכימה לומר... מעבר לשאלה החינוכית והטיפולית בסיטואציה כזאת, נראה שמקרה זה מבטא את המורכבות של תפיסת העולם שלנו ביחס למיניות.
בואו נחשוב לרגע על נ', בחורה צדיקה/יראת שמים/דוסית (לא משנה איך שתקראו לה), שבשעה טובה מתחתנת. כמו במקרים רבים סביר להניח שנ' גדלה בחברה בה לא דיברו על מיניות. סליחה. אולי בשיעורי משפחה בי"ב, אולי מחנכת מסורה במהלך שנות התיכון/אולפנה דיברה על זה, אבל פעמים רבות לא מעבר לכך. לעומת זאת נ', כחברות רבות אחרות, ספגה הרבה "מיניות" מהעולם שבחוץ, מספרים, מסרטים, מסדרות, מסיפורים של חברות. מהי תפיסת העולם שלה ביחס לנושא? איזה פער נוצר אצלה בין העולם המיני ה"חילוני", ה"טמא", ה"אסור" (ושוב - לא משנה איך היא תקרא לזה), לבין הרצון שלה לחיות חיי קדושה וטהרה? איך היא תגשר על הפער בין הרצון שלה וההשתוקקות לקשר וקירבה לבין עוצמת החשק המיני אצל חתנה הצעיר (שפעמים רבות עלול להדמות בעיניה כחילול הקודש ממש)? מתי בכלל היא תוכל לברר וללבן את הסוגיה הזאת? ועם מי היא תוכל לעשות זאת?
אם נדקדק יותר, המיניות אינה רק מעשה טכני אלא היא כוללת בתוכה גם בירור נוקב של מושג העונג. היכולת להתענג היא אבן יסוד בדרך לחיי אישות טובים וממלאים, אך בעוד שההנאה המינית אצל הגבר מובנית במעשה עצמו, נשים רבות אינן חוות הנאה. לא כאן המקום לפרט, אך ברור שאשה שלא יודעת את סוד העונג יהיה לה קשה מאוד לשמוח ולהבין את עומק החיבור הצפון בחיי אישות. אבל העונג, אצל נ' מיודעתנו מקודם, נתפס כסותר את הרצון לחיים של קדושה וטהרה, שהרי לתפיסתה, "כיצד ניתן להינות ממעשה גשמי שכזה?"
יש צורך ללמוד לעומק את משמעות העונג, להבין באופן עקרוני את מקומו של העונג בעבודת ה', להבין כי העונג הוא מפתח לחיבור, לקשר, בין איש לאשתו ובין האדם לאלוקיו. את כל זה צריך ללמוד, לברר ולפתוח את הלב והנפש. מתי נ' תעשה זאת?
הלכה ואישות – גם לימוד לא מדויק של ההלכה, או קבלת הדרכות לא מותאמות לפני הנישואין, עלולים להכביד מאוד על התפיסה ביחס לחיי אישות. פעמים רבות נדמה לזוגות כאילו ההנהגות ההלכתיות הרצויות במעשה תכליתן לצמצם את כוחות החיים, להגביל את השמחה, הספונטניות וההנאה, והתפיסה הזאת עוצרת אותם מלשמוח בצורה טבעית בחיי האישות ולתת בזמן הזה דרור לרצון הטבעי והאנושי – הנורמלי כל כך. אם אתם משתייכים לזוגות הללו, חשוב מאוד לברר את הנושא הזה היטב מבחינה הלכתית ולא להסתפק בהדרכה שקיבלתם אי פעם בהדרכת חתנים. סביר להניח שתופתעו ממה שתגלו. ואגיד רק דבר אחד, שבעוד שההלכה חד משמעית בכך שחיי אישות מותרים אך ורק בין איש לאשתו הטהורה, וגם זה רק במקום מוצנע (כאשר איש אינו שותף לקשר), כל שאר העניינים ההלכתיים נכון להגדירם כהנהגות ולא כדין מחייב.
ואחרון חביב, תפיסת הצניעות – הגיע הזמן שנעשה חשבון נפש נוקב על החינוך לצניעות של בחורות כמו נ' וחברותיה
(ודרך אגב, לא רק הן). לא ייתכן שבת תשמע כל הזמן על צניעות, כחובה הלכתית לכסות ולכסות ולכסות, ומנגד לא יהיה שיח מעמיק על נשיות בריאה, על מיניות נכונה, על הגוף וערכו, על מהות הכיסוי הזה, ועל המקומות העמוקים שמתגלים בזכותו.. ושלרגע לא יובן לא נכון, צניעות היא אבן יסוד במהותו של האדם היהודי, גברים ונשים כאחד, צניעות היא תכונת נפש עמוקה, וצניעות – ממש לא קשורה רק לסנטימטרים בחצאית או בחולצה, על אף שאין חולק שצריך להקפיד גם עליהם.
אז מה לעשות? אני מזמינה את נ' יחד עם חברותיה לצאת למסע של בירור פנימי. מסע שהוא מסע לתוך הנפש פנימה כמו גם מסע לתוך רבדיה העמוקים של התורה. לברר את המקום של האמת הפנימית שלא מתפשרת על חלקי דברים ואמירות חיצוניות אלא שואפת לגעת בחיים לעומקם.
שיהיה בהצלחה!
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, היא יועצת הלכה, מרכזת תחום הכשרת מדריכות כלה של מכון באר, מרצה בסוגיות שנוגעות בחיים: מיניות, אישות טהרה