הרב זאב קרוב בראיון אישי על המחלה: "האמת היא שאני לא מבין איך לא להישאר אופטימי"

הרב זאב קרוב מתמודד עם גידולים במוחו ואומר 'הגומל' כשהוא מצליח ללמוד שעה רצוף. בראיון ל'שביעי' הוא מספר על הכוחות, על אתגרי הדור ומייעץ: "למי שבמצבי אני אומר: אל תהיה עסוק בסיכונים וסיכויים, אלא בלחיות כפי שהיית רוצה"

חדשות כיפה איתי אסמן, כתב 'שביעי' 06/07/17 21:24 יב בתמוז התשעז

הרב זאב קרוב בראיון אישי על המחלה: "האמת היא שאני לא מבין איך לא להישאר אופטימי"
הרב זאב קרוב, צילום: אודי ציטיאט

לפני כשבועיים עלה הרב זאב קרוב על בימת בית הכנסת ובירך 'הגומל' על כך שהצליח לפתוח ספר וללמוד במשך שעה רצופה, דבר שלא הצליח לעשות מאז החל לעבור טיפולים קשים ומפרכים כדי להחלים ממחלת הסרטן ממנה הוא סובל. 

שלוש שנים חלפו מאז התגלתה המחלה הארורה בגופו. "יש לי כמה גידולים במוח. זה סיפור עדין, לא פשוט, ולזה מתלוות בצקות ועוד כמה דברים שאין צורך לפרט. המוח הוא מקום שכל שינוי ותזוזה בו, כל דימום, יכולים להפר את האיזון בחיים. אבל ברוך ה', הקדוש ברוך הוא עושה איתי חסד. אני מצליח, לפעמים יותר ולפעמים פחות, להכין שיעורים ולתת שיעורים. בחג השבועות האחרון הצלחתי להעביר חמישה שיעורים. אפשר לבכות על זה שיש לי קושי בקריאה, וזה לפעמים כואב. ולפעמים אני נעזר באחרים, אבל אני מצליח בסופו של דבר".

 

מה הרופאים אומרים?

"במובן הפלסטי הם יודעים בדיוק כמה גידולים יש לי וכמה דימומים ובצקות. מה יהיה? אני לא שואל אותם, הם לא יודעים ולא ידעו אף פעם. אני לא מתעסק בצפי ובסיכויים. למדתי שלדבר זה יפה, אבל בסופו של דבר מי שקובע את המציאות זה ריבונו של עולם. אנשים שחשבו שלא יחיו יומיים, חיו שנים רבות. אנשים שחשבו שיחיו שנים רבות, הסתלקו ברגע מהעולם. העיסוק באחוזים ובסטטיסטיקות לא מעניין אותי.

"לבן של גיסתי לא נתנו לו שום סיכוי לחיות, כשפצמ"ר פגע במוח שלו בנצרים, והנה, הוא חי עד היום. אין לנו חברת ביטוח. הניסיון להשאיר את כל הסיכונים והסיכויים בידי רופא בן אנוש היא טעות גדולה שלא מוכיחה את עצמה במציאות. אחת העצות שאני נותן לאנשים שנמצאים במצב הזה הוא, אל תהיה עסוק בסיכונים וסיכויים אלא בלחיות באיזה מצב שאתה, מה שאתה יכול, כפי שהיית רוצה לחיות. אתה רוצה ללמוד תורה? תלמד תורה. אתה רוצה ליצור? תיצור. אלה הכוח והאנרגיה הכי גדולים להתמודד עם קשיים, וזו גם האמת הכי גדולה".

 האמונה נותנת לי כוח 


הרב קרוב (58) יודע היטב כמה שבריריים החיים. בנו, סגן (מיל') אהרן קרוב, נפגע אנושות בעזה לפני שמונה שנים ונחשב לפצוע הקשה ביותר במבצע 'עופרת יצוקה'. "רוב הרופאים אמרו לנו שהוא לא יחיה, והרופא הכי אופטימי אמר שאם יהיה נס גדול הוא יהיה צמח. והנה, אנחנו רואים שהוא גדל וצומח", מספר האב בחיוך. "זכינו לראות תחיית המתים עין בעין, ואהרן חזר להיות אדם רגיל, שהולך ומדבר ועובד ומעביר הרצאות לחיילים. מצד שני, המציאות של פציעה קשה כמו שלו, בתחילת חייו, משאירה רושם ומביאה סיבוכים בכל רבדי החיים. חלקם גלויים, כמו אפילפסיה וקשיי דיבור, וחלקם סמויים. הפציעה שלו היא מקצוע לכל החיים, והקדוש ברוך הוא נותן כוח לאהרן ולמשפחה לדעת להתמודד בצורה נכונה עם הסיבוכים.

"באחד הטיפולים שלי במחלה נפגשתי עם תלמיד שגם לבתו גילו סרטן, והם סיפרו לי בעצב שהרופא אמר שאין לה סיכוי לחיות. אמרתי להם שאני לא יודע מי הרופא הזה, בוודאי שברפואה הוא מבין יותר ממני, אבל אם מדברים על סיכויים וסיכונים, אני מומחה בזה. הגישה הזאת מאוד פשוטה ואמונית, ולרבים היא משתבשת וזה כואב לי".


תמיד נראה שקל לייעץ מבחוץ, אבל אתה, שחווה מחלה ושחווית פציעה קשה של בנך, יכול להעיד מבפנים. איך אפשר להתמודד עם קשיים שכאלה?

"שני דברים נותנים כוח להתמודד באופן מיטבי עם קשיים - אמונה וודאות שהמציאות היא לא מקרית. יש בעל הבית והכל נהיה בדברו, הוא יודע מה הוא עושה והוא פועל את מה שצריך לפעול. אם יש את ההכרה והאמונה הללו, זה מאפשר התמודדות בצורה יותר טובה. זה לא אומר שאין קשיים וכאבים, אבל כשרואים בפרספקטיבה כוללת שיש תנועה של חיים וטוב, אז זה בהחלט נותן כוחות.

"הדבר השני הוא העין הטובה, היכולת לא לשקוע בראיה שלילית. מאוד קל לשקוע כשהעסק לא מתפקד כמו שחשבת. אתה מתקשה לחיות את החיים הרגילים, לראות ראיה כוללת את החיים, את הטוב שלך, את הטוב שיש לך בחיים. שאלו אותי איך אני ממשיך להיות אופטימי למרות הקשיים שלי, אבל האמת היא שאני לא מבין איך לא להישאר אופטימי.

"אני מתמודד עם המחלה יותר משלוש שנים, ולא יכול שלא להבחין בדברים הטובים שיש לי. אני מעביר שיעורים וממשיך לכתוב ספרים. כל כך פשוט לראות את הדברים הטובים שיש לי, עם המשפחה והילדים והנכדים. יש הרבה כוחות חיים וכוחות יצירה שהתחדשו אצלי בעקבות הקשיים".

 הדור זקוק לשינוי 


הרב קרוב נולד בתל אביב ולמד בנחלים וב'מרכז הרב', עד שעבר בגיל 24 ללמד בישיבת ההסדר קרני שומרון. 18 שנים עבד שם, עד שהתמנה לראש הישיבה התיכונית בישוב. הוא שימש עד לא מזמן כדובר איגוד ישיבות ההסדר. כיום, על אף מחלתו, הוא מלמד בישיבות ההסדר באיתמר ובקרני שומרון, ומעביר קורס במכללה בירושלים 'איך מלמדים תורה לציבור רחב', ופועל במקביל להקמת בתי מדרש למורים דתיים בבתי ספר כלליים. בדרך ההתמודדות שלו עם הקשיים בחיים הוא מזהה גישה חינוכית לציבור הדתי-לאומי כולו. 

 

לאחרונה התפרסם סקר שהצביע על תופעה הולכת ומתרחבת של יציאה בשאלה בציונות הדתית. מה עמדתך בנוגע לתהליכי החילון הללו?

"שינויים יש כל הזמן, כך הקדוש ברוך הוא ברא את המציאות. עולם של 'מה שהיה הוא שיהיה' זה עולם נטול תורה ונטול אלוקים. ה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. שינויים הם דבר מובנה בתוך המציאות וגם קשיים וסיבוכים. יש אשליה שעולם מתוקן זה עולם סטטי וקבוע, אך המציאות הפוכה. זו אשליה לחשוב שחינוך הוא דבר יציב. אנשים חושבים שאם יש בעיות, אז משהו השתבש. חינוך זה תהליך שורשי, נשמתי-פנימי, ולכן הוא מסובך ואיטי, יש בו הרבה עליות וירידות. העולם בהתפתחות כל הזמן, יש בו יותר מוסר, יותר תורה ויותר עדינות. זה תהליך אלוקי, 'עולם חסד יבנה'. מי שמתסכל בפרספקטיבה מאז בריאת העולם רואה שהטוב מנצח. יש רוע, קשיים ונפילות, אבל הטוב מנצח.

"כך אני מסתכל על השאלה. עם ישראל בכלל, והציבור הדתי-לאומי בפרט, כל הזמן מתקדם. יש נפילות, אבל העסק כל הזמן צומח. איך הציבור היה נראה מבחינת תורה וצניעות כשאני למדתי בישיבה תיכונית, ואיך הוא נראה היום? בכל שבוע אני נפגש עם חבר'ה בישיבות תיכונית ואולפנות, וזה עשרת מונים יותר טוב ממה שהיה כשאני הייתי ראש ישיבה תיכונית לפני עשר שנים. בזמנו, היה פרופסור שעשה מחקר, שאחד מכל חמישה הוא דתל"ש. ואמרתי 'איזה נס, רק אחד מחמישה בעולם כל כך סוער!'. 

"השאלה היא הפרספקטיבה. יש תביעה מאוד עמוקה לשינוי. אנחנו בדור של גאולה שזקוק לשינוי. אם מחפשים אשמים, זה לא הנוער. כשאנחנו רואים קלקולים, הם נובעים ממקום שורשי שעליו צריך לעבוד. זו לא 'ריצת רגליים להרע'".

אנחנו נמצאים במלחמת תרבות?

 "יש התמודדדות לא פשוטה מה הם ערכי החיים, מה עיקר ומה טפל. מאז בריאת העולם זה כך. לאט לאט המטוטלת מתרוממת. קח את הדוגמה הכי פשוטה: לימוד התורה בעם ישראל, דף יומי ורמב"ם. לך לרכבת ותראה שאנשים לומדים. פעם לא היה דבר כזה. יש מגמה טובה, אני לא מבין איך אפשר לראות אחרת. אחת הבעיות היא שאנחנו מושפעים מאווירה תרבותית, אנחנו אנשים ביקורתיים. ילד קטן כבר מבקר את ההורים והגננת. יש היום שאיפות גבוהות, ולכן בכל דבר אנשים מצפים ומתוסכלים. זו לא עין טובה. זה לא מבטא את המצב האמיתי של המציאות. הרבה הורים אמרו לי שהם רוצים שהבן שלהם ילמד ברמה יותר גבוהה מהם, וזה יוצר תסכול, אכזבה וראיה שלילית. אז ביחס לשאיפות הגבוהות, יכול להיות שהתחושה היא של נפילה, אך זו רק תחושה".

עדיף להתעלם מהבעיות?

"כמובן שלא טוב להתעלם מהבעיות, אך יש מגמת הפחדה. אם תגיד שהמציאות טובה זה עלול לתת לגיטימציה לדברים השליליים. וזו גישה לא נכונה. לא צריך לשקוע באופוריה, ולא צריך להתעלם מהדברים הטובים. להציף עין רעה זה חוסר אמת, וזו סכנה יותר גדולה, בעיקר לנפש ולחינוך. חינוך צומח במקום חיובי ואמונה צומחת בשמחה. אם אני כל הזמן אציף בעיות, אני אשבור את הילד והוא לא יתקדם, הוא ילך לאחור. גם בציבור זה כך. הפחד משתק ומרמה אותנו. השאלה היא איך אומרים ואיך מציפים. זה מאוד חשוב. המטרה שלנו היא להיטיב, ואם שוברים אז מה עשינו?".

 שוקד על הספר הבא 


איזה ספר הכי משמעותי מהספרים שכתבת?

 "זה קשה. כמו לשאול אבא איזה בן הוא האהוב עליו. מבחינת השפעה- 'דע מה שתשיב לעצמך' נמכר ביותר מ-160 אלף עותקים ובכל שנה מוציאים הוצאה חדשה. הספר שמדבר אלי זה 'מה שתשיב בפרשה'. הוא פחות מוכר, יש שם שניים או שלושה נושאים בפרשת השבוע והם די בנויים בתכנים ובבסיס. גם ברעיון, גם בעומק ובהתגלגלות של הפרשה יחד עם הקורא. כשאני כותב, המחשבה שלי עסוקה באיזו תועלת אני יכול לתת לאנשים, לעזור להם ולרומם אותם".

אתה שוקד על ספר שמספר על ההתמודדות על המחלה?

"מרגע שגילו לי את המחלה אני כותב מאוד בקצרה, כשהמטרה היא לתת לאנשים זווית של התמודדות בריאה יותר".

מתי הספר עתיד לצאת?

"בקרוב", מחייך הרב קרוב.

 

הכתבה תפורסם בגיליון הקרוב בעתון 'שביעי'

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן