הראי"ה קוק והרצ"יה קיבלו את מסורת הכיפה

מכיוון שידועה דבקותו של הרצי"ה בדברי אביו הראי"ה, תחילה יש לברר מה ידוע לנו מדעת הראי"ה. אח"כ יש לבדוק מה מוכרחים להבין מדברי בנו והאם ייתכן שהיום המציאות שונה. תגובה למאמרי הרב וולפסון והרב אליאש

חדשות כיפה הרב עידוא אלבה 15/04/18 15:18 ל בניסן התשעח

הראי"ה קוק והרצ"יה קיבלו את מסורת הכיפה
ביקור יהודים בהר הבית, צילום: Sebi Berens/Flash90

הרב עמיחי אליאש והרב אלישע וולפסון מייצגים מחלוקת שיש בין תלמידי הרב צבי יהודה. עובדה ידועה היא שחלק מתלמידי הרב צבי יהודה מורים שמותר לעלות להר הבית, לכן לא שייך לתמוה על "העזתו" של הרב וולפסון להתיר מה שאסר הרב צבי יהודה, שהרי כל מה שכתב הוא ניסיון לנמק את טעמם של המתירים שהם מזקני תלמידיו, ותו לא מידי.

מכיוון שידועה דבקותו של הרב צבי יהודה בדברי אביו הראי"ה, מסתבר שתחילה יש לברר מה ידוע לנו מדעת הראי"ה, ואחר כך לבדוק מה מוכרחים להבין מדברי הרב צבי יהודה (לא כל שמועה חייבים לקבל), האם הוא חולק או מוסיף, ואז לדון האם ייתכן שהיום המציאות שונה.

הרב אליאש הביא כיסוד להנהגה בעניין העלייה להר הבית את דברי הגר"א בשיר השירים ששלושת השבועות נאמרו לענין בניית בית המקדש, וטען שזהו המקור לדברי הרב צבי יהודה שבעניין הר הבית אנו נטורי קרתא. לדבריו כוונת הרב צבי יהודה היא שאנו מנועים מלעשות כל מעשה הקשור לבית המקדש בגלל שלושת השבועות, וצריך הכנה רוחנית של העם שאינה קיימת אפילו כדי שנהיה ראויים לעלות להר. מה גם שאיננו יודעים את המקום. 

אך הלא הגר"א מדבר רק על בניית בית המקדש, ואפילו לא על הקרבת קרבן, ואצ"ל שאינו מדבר על עלייה להר הבית. ידועה מסורת תלמידי הגר"א שאם נקריב קרבן תבוא הגאולה, וידוע מה שדנו הרב קלישר והחת"ס להשתדל בהקרבת קרבן עוד בימי הטורקים. גם הרב חרל"פ כתב שהיתה בו תקוה שיצליחו לפעול אצל שלטון הבריטים להקריב קרבן בפועל, ראה בספר "המקדש אורו של עולם" של הרב ישראל אריאל פרק ל'.

מלבד כל זה הלא בשלושת השבועות נאמר "עד שתחפץ", ובפשטות, כשם שכתב הרצ"י שהצהרת בלפור התירה את השבועה לעניין העלייה לארץ כחומה, כך כאשר הקב"ה נתן לנו את הכח לכבוש את המקום, הותרה השבועה על בניית המקדש. לכן מקור זה אינו מכריח כלל להורות לנו כיצד לנהוג למעשה, בוודאי לא לאחר מלחמת ששת הימים ולא מסתבר כלל שזה היה טעמו של הרצ"י. 

מלבד זה אצל הראי"ה לא מדובר רק על שמועות, אלא על דברים מפורשים שכתב. במשפט כהן (סימן צא) דן הראי"ה האם יכולים לבנות מזבח ולהקריב גם כשלא יודעים לצמצם את המקום, וכתב: 
"העירו האחרונים בזה מצד שאין עיכוב במזבח כל שיעור מדתו, כמבואר בזבחים (סב ע"א) שרק שיעור אמה על אמה מעכב בו, וכולי האי אפשר לומר שנוכל לכוין שיהיה בתוך המקום, גם על פי הספקות של מדידותינו, אבל לפי דברינו מאחר שלמצוה ודאי דצריכין לכל השיעור, ואין אנו ראויים לקיים מצוה זו כהלכתה מפני חסרון חכמה בעוה"ר, א"כ הוי לדידן אינו ראוי לבילה שמעכבת".

מדבריו אלו עולה שאינו רואה מניעה להקריב קרבן מצד חשש לעבור על שלושת השבועות, או משום שאיננו ראויים לעסוק בזה מבחינת הדרגה הרוחנית כפי שכותב הרב אליאש, שהרי נימק את המניעה בחסרון החכמה לדייק בכל מקום המזבח ולא בדברים האלו.

הראי"ה מבחין בין דיוק במציאת כל מקום המזבח שהיה ל"ב על ל"ב אמה, לבין מציאת אמה על אמה כלשהי שהיא בוודאי היתה במקום שבו היו אותם ל"ב אמה. לדעתו מציאת כל מקום המזבח אינה אפשרית בחכמה שיש לנו, אבל מציאת אמה על אמה אפשרית גם על פי כל ספק של מדידה.  

מדברים אלו רואים להדיא שלראי"ה לא היה כל פקפוק במסורת הידועה שההיכל נמצא במקום הכיפה, כי וודאי שאי אפשר לכוון ולמצוא עכ"פ אמה על אמה וודאית, בלי לקבל את המסורת שההיכל נמצא במקום הכיפה. 

יש לציין שרבים מגדולי חכמי ירושלים קיבלו את המסורת על מקום המקדש, כפי שכותב הגאון רבי יהוסף שווארץ מחה"ס "תבואות הארץ" (בתשובה טבת תרכ"ה), וכן רבה של ירושלים הגאון הרצ"פ פרנק זצ"ל ('מקדש מלך' עמ' קכה'), הגרי"מ טוקצ'ינסקי (ספר 'ארץ ישראל' סי' כב') ועוד.

לכן מסתבר שמה שאסר הראי"ה ובעקבותיו הרב צבי יהודה, הוא משום החשש שיהיו אנשים שיפרצו את הגבולות ויעלו בצורה אסורה. זה טעמם של רבים מהחותמים נגד עלייה שגם אם כתבו חשש כרת, כוונתם על ידי פריצת הגבולות, והרב צבי יהודה נקט לשון חריפה "נטורי קרתא" כדי להדגיש את מניעת העיסוק בזה. הדמיון הוא משום שהם מנעו יהודים מלעלות לארץ מחשש שיעלו גם מי שאינם שומרי מצוות ויעשו בה חטאים, ויתכן שזה בדיוק החשש שבגללו הרב צבי יהודה לא רצה שיעסקו בזה.

אך למרות שבפועל הם אסרו, עדיין אין ללמוד מדברי הראי"ה ופוסקים אחרים שדיברו לפני מלחמת ששת הימים, למציאות שזכינו והמקום נכבש על ידינו. בכיבוש הזה נוצר מצב חדש והוא החשש שאם לא יעלו בו יהודים המקום יימסר לשליטה של הגויים, ובכך יעברו על איסור לא תחנם. 

החשש למסירת המקום בפועל לא היה כ"כ חזק בימי הרב צבי יהודה, כך רואים ממה שהדגיש במאמר שציטט הרב אליאש את המציאות שבה הצבא שלנו שולט. אך עצם העיקרון של חומרת איסור לא תחנם ידוע לכולם שבזה דיבר הרב צבי יהודה הרבה יותר ממה שדיבר על עניין המניעה מלעלות להר הבית.

הרצי"ה ראה בעניין זה דבר המחייב מסירות נפש גמורה בגדר של "ייהרג ואל יעבור". הרצי"ה פרסם שזה מחייב גם כל איש צבא, וכשרצו לפנות התנחלות אמר לאלוף הפיקוד לפשוט את מדיו. כל זה נאמר על מסירת סתם מקום מארץ ישראל לאויבים, וכל שכן על מסירת מקום המקדש. 

מעניין לציין שכשעלה עניין ההתנחלות באלון מורה אמר הרב צבי יהודה שזו שאלה כבדה, והוא רוצה להתייעץ עם הרב גורן, ומכאן שהרב צבי יהודה העריך במיוחד את דעתו של הרב גורן גם בשיקולים על עניינים אלו (ראה בספר "בדרך התורה הגואלת" עמ' שלד מקורות לכל הנ"ל).

בעניין העליה להר הבית היו לרב גורן התלבטויות כמבואר בספרו "הר הבית". מיד עם הכיבוש עלה להר הבית וניסה להשפיע על עליית רבים כהלכה. אך לאחר מכן בהיותו רב ראשי נמלך בדעתו וחשש שאם יפרסם שהדבר מותר יהיו כאלו שלא יעלו כהלכה (בעיקר חשש מעליית נשים), ולכן העדיף לנקוט בעמדת שב ואל תעשה. רק לאחר שראה שיש חשש מעשי של מסירת הר הבית לריבונות אחרת, כפי שעלה בשיחות השלום, נמלך בדעתו והחליט לפרסם את ההיתר. 

הרב גורן כתב במפורש (במכתב לעיתון הארץ) שאין לחוש בעניין זה למה שהרבנות אוסרת, כנראה סבר שלא קיבלו את הרבנות כסמכות מכריעה בעניין דברים הנוגעים למסירת שטחים וכדומה, והחליט שהחשש שהמקום יימסר לגויים גובר על החשש שיהיו אנשים שעולים שלא כדין.

לענ"ד לאור החשיבות הרבה שנתן הרב צבי יהודה לאיסור לא תחנם, וההתחשבות של הרב צבי יהודה בעמדת הרב גורן בכל העניינים האלו, ייתכן מאוד שהיה מקבל את העמדה האחרונה של הרב גורן גם בעניין זה. אנו רואים שהמציאות גרמה לכך שהרב גורן שינה את עמדתו, ויתכן שמאותה סיבה גם הרב צבי יהודה שכיבדו מאוד והתייעץ איתו היה משנה את עמדתו.

שינוי נוסף במציאות חל ממש לאחרונה. כאשר הממשלה מגינה יותר על העולים להר הבית, הם הולכים בו יותר בחופשיות, וכתוצאה מזה גם רבו העולים להר. רבנים כמו הרב צפניה דרורי והרב אליעזר מלמד והרב ישראל אריאל עולים להר הבית, ומצלמים אותם הולכים בנעלי בד ואומרים שהמקום שייך לנו ולא לאויבים. הרב צבי יהודה התחשב בעניינים כאלו בפעולות הממשלה המראות שהעם מוכן לקלוט את החשיבות הרוחנית של הר הבית.

גם הדיון המתוקשר בעניין זה בזמן האחרון ואפילו הפירוט של נימוקי האוסרים מוסיף שינוי במציאות שמהווה גורם נוסף להתיר. כך הולך ומתפרסם בציבור שהעליה צריכה להיות אך ורק אחרי ההכנה ההלכתית.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן