גם דתי וגם הומו? "בואו נפריד בין הנטייה למעשה. גם אם ישנם שחוטאים, אין דרך לדעת מי הם"

אוריה בן ברית, בחור דתי המשתייך לקהילת הלהט"ב, עונה למאמרו של בנימין שינברג וטוען כי אין לתייג נטייה מינית כתכונת אופי ברת שינוי. בנוסף הוא מציין שהאיסורים על נשים וגברים הם מורכבים הרבה יותר מאשר "איסור אחד או שניים שאפשר לגרד כאשר מדברים על מערכת יחסים בין שני גברים"

חדשות כיפה אוריה בן ברית 08/08/17 16:04 טז באב התשעז

גם דתי וגם הומו? "בואו נפריד בין הנטייה למעשה. גם אם ישנם שחוטאים, אין דרך לדעת מי הם"
מצעד הגאווה בירושלים, צילום: Hadas Parush/Flash 90

בואו נוסיף ספסלים לקהילה הדתית: הטור של בנימין שינברג נפתח בסיפור על בתו שמדברת על מידת העצלנות, כאילו היא מולדת, והשוואה שלו לנטייה מינית וזהות מגדרית כאילו הם מידות שאפשר לעבוד עליהן.

ההשוואה ללהט"בים מקורה בטעות בסיסית – עצלנות היא תכונת אופי בעוד שנטייה מינית היא מאפיין מהותי באדם שלא נתון לבחירה. אנחנו יכולים לבחור איך להתנהג, אך לא לבחור במי להיות מעוניינים, ולהדחקה וההכחשה לתחושות העמוקות שלנו יש מחיר כבד מאוד.

שינברג טען שאין ביסוס מחקרי בדבריה של אריאלה מטר. ואני אומר – המוציא מחברו עליו הראייה. הנחת היסוד המקצועית היא שאין שום פגם נפשי בהיות אדם נמשך לאותו המין כמו שאין פגם במשיכה למין השני.

עוד בשנת 1987, הומוסקסואליות הוצאה מספר ה-DSM המאגד הפרעות נפשיות בגלל מחקר מצטבר שלא הראה שום חוליים שייחודיים לבעלי נטייה הומוסקסואלית מעצם היותם. כל החפץ מוזמן לחפש את עמדת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל על טיפולי המרה, גם הם גוף שלא הייתי מבטל במחי יד. אך כפי שצויין, הצד המחקרי הוא לא עיקר העניין.

הכותב העלה תהייה האם היחס של אריאלה מבטא אהבה אמיתית כלפי להט"בים. על כך יש לי לענות לך "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". יש לי חברות וחברים רבים שמרגישים מנודים מהקהילה הדתית, חלק מהם כבר התנתקו מעולם שהיה להם בית והבינו שהם לא יוכלו להישאר בו רק כי גילו שמשהו בהם שונה במעט מהמצופה מהם.

האופק שאריאלה מציעה, יחד עם דתיות ודתיים תומכים רבים, הוא קהילה – אחד השורשים המרכזיים של החיים הדתיים ביהדות. הגישה הזו משאירה את עבודת ה' הפרטית ללהט"בים דתיים עצמם, שהם לא צאן תועה בדרך אלא דתיים בדיוק כמו כולם – עם אתגרים, שאלות וקשיים אך גם הרבה אהבה לבורא, למסורת ושמירת מצוות.

היא לא אומרת לנו באופן פטרוני מה לעשות במקומות שעין הציבור אינה מגעת, והיא אינה מניחה שאנחנו חוטאים ודנה אותנו לכף חובה כפי שיוצא מדבריו.

בוא נזכור להפריד את הנטייה מהמעשה של "כמכחול בשפופרת", בשפתו של רש"י במקום. משכב זכר אמנם אסור על פי התורה, אך מדובר במצוות לא תעשה שבין אדם למקום. כלומר, גם אדם שעובר על איסור שכזה אינו חייב שום דין וחשבון מול בשר ודם אלא רק בפני אבינו שבשמיים. והרי זכור לנו, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, כאשר עבירות בין אדם למקום מתכפרות.

גם אם ישנם שחוטאים, אין לך דרך לדעת מי כן ומי לא ובכל מקרה היחס החברתי למחללי שבת בפרהסיה ושלל חוטאים בחטאים חמורים על פי התורה, שלא לדבר על חטאים מוסריים כמו ניצול מיני ועוד כהנה וכהנה, לא מקבלים את אותו אות קלון ויחס ציבורי שמקבלים אנשים שאם הם חוטאים – החטאים האלה מתקיימים בצנעה בלי שלציבור תהיה דרך לדעת או צריכה להיות ידיעה.

עצם העובדה שזוג אנשים נמצאים יחד אינה ערובה לחטא כמו שבני זוג גבר-אישה מחויבים לשמור על הלכות טהרה, שהן דקדקניות וסבוכות עשרות מונים מאשר איסור אחד או שניים שאפשר לגרד כאשר מדברים על מערכת יחסים בין שני גברים, ואין לנו דרך לדעת מי שומר על מה בדיוק – זוג גברים או נשים דתיים הם פשוט עוד זוג דתי מן המניין.

עוד כתב שינברג כי "כחברה דתית אנחנו חייבים לתת לאנשים האלו תקווה שהם יכולים לצאת מן הסיבוך הזה". ואני אומר – כחברה דתית מוסרית אנחנו חייבים לתת לחבריה תקווה שהם יכולים להישאר חלק ממנה גם אם הם שונים קצת מהשבלונה ששואפים שכולם ייכנסו אליה.

מה נאמר לדתל"שים, נשים וגברים השואפים לשוויון בין המינים, מסורתיים, אימהות חד הוריות מבחירה וחוזרים בתשובה?

האם ניקח את ההזדמנות להוסיף ספסלים לבית המדרש כמו בזמן נשיאותו של רבי אלעזר בן עזריה או שנבחר להעמיד שומר בכניסה עם מד כוונות ולמנוע כניסה של תלמידים כרבן גמליאל שסולק מהנשיאות ולבסוף התחרט על גישתו האליטיסטית? הבחירה בידינו.

                           הכותב הוא חבר ועד בארגון 'חברותא – הומואים דתיים'

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן