הסרוגים על המפה באופן סופי, מדינה שלמה עוצרת את נשימתה כבר שבוע ועוקבת בדריכות אחרי יומן הפגישות של שני פוליטיקאים סרוגים שהיו אלמונים לגמרי עד לפני כמה שנים. ואם העיסוק בלוח הפגישות של ראש הממשלה נפתלי בנט הגיוני, העובדה שחבר הכנסת ניר אורבך מוביל פה את סדר היום התקשורתי בשבוע האחרון, חסרת כל פרופורציה. 

אורבך נמנע מלהחליט אם הוא פה או שם

לפני שנה קיבל אורבך את אחת ההחלטות הקשות בחייו, להיכנס לממשלת בנט-לפיד-עבאס, אבל מסתבר שההחלטה לא באמת התקבלה כי עברה שנה ודבר לא השתנה. אורבך מנסה לצייר את אירוע תקנות יו"ש כשובר שוויון אבל האמת היא שהוא לא שונה ממשבר חוק האזרחות (שם רע"מ לא הסכימה להצביע יחד עם הקואליציה) וכן משבר ממדים ללימודים, לאורך כל הדרך הקואליציה נשענה על עבאס וחבריו, ואורבך נמנע מלהחליט אם הוא פה או שם, לא מאמינים? תבדקו כמה פעמים הוא הודיע שהניסוי נכשל. 

אורבך נבחר לכנסת לפני למעלה משנה, את ההחלטה הקשה הוא כבר קיבל כאמור ביום הקמת הממשלה, מאז יושב העם בציון ומחכה שמי שהוא בחר לכנסת כדי שיקבל את ההחלטות במקומו, לא מצליח לקבל החלטה. ניר, אתה יכול לחבור למפלגה חדשה עם בן גביר, להחיות את הבית היהודי, להתפקד למרצ ואולי אפילו להישאר בממשלה שוב. אבל אנא קבל את ההחלטה, הסחרור הזה לא טוב לאף אחד. 

אורבך מכריז שהניסוי נכשל


 

אין הבדל בין השוחד הפוליטי לאורבך או לזועבי

בינתיים, זעם רב מצטבר בימין על ההצעות שמקבלת חברת הכנסת זועבי על מנת לשמר את הקואליציה, מה שהחל עם מינוי השתקה לקונסולית התקדם להבטחות לתפקידים בכירים במשק, ובכן, שוחד פוליטי אינו במקום, גם כשמדובר בשיריונים לאורבך בליכוד או מניעת פינוי בחומש. סחטנות והשתקה היא פוליטיקה מלוכלכת שמצביעה על חוסר השינוי בממשלה הנוכחית, ומי שמתנהל עם חבילה של פלסטרים לא יכול להיות רופא, וגם לא ראש ממשלה.