לפני שבועיים הודיעו שר האוצר והביטחון על העלאת שכר החיילים ב-50 אחוזים, מהלך שחוץ מהתגובות החיוביות הביא לגל תרעומת של מתנדבי השירות לאומי שביקשו העלאה דומה בשכר אותו הם מקבלים. הלחץ עבד, ובשבוע שעבר הודיע חגיגית ראש הממשלה נפתלי בנט על העלאה של 50 אחוזים בשכר המתנדבים בדומה לחיילים. אך מבדיקת הנתונים נראה שמדובר בהצגה לעיניים, ישראבלוף קלאסי.
בעוד שכרם של החיילים הועלה ב-50 אחוזים לכולם בהתבסס על סוג ואופי השירות שלהם, מתנדבי ומתנדבות השירות הלאומי יסתפקו בהעלאה אחידה של 50 אחוזים משכר הבסיס שעמד על 540 שקלים, קרי - תוספת של 270 שקלים בלבד, ובאופן רוחבי.
לשם השוואה, חייל עורפי, הקרוי בלשון העם ג'ובניק, הרוויח עד היום 823 שקלים לחודש, ולאחר העלאה של 50 אחוזים הוא יקבל 1,235 שקלים. תומכי לחימה שמרוויחים היום 1195 שקלים, ירוויחו החל מינואר 2022 - 1793 שקלים, גידול של 598 שקל במשכורת.
למה זה אבסורדי? כי בזמן שג'ובניק יקום ב-8 בבוקר, יגיע לקרייה בתל אביב, יפתח ממטרות ויחזור הביתה, הוא עדיין ירוויח 200 שקלים בממוצע יותר מבת השירות מדריכת הטיולים, הסייעת במשפחתון או העוזרת במסגרת חינוך מיוחד. לעומת הג'ובניק הן ימשיכו לעבוד מבוקר עד לילה, יקנו לעצמן בגדים - כי מדים אין להן, ישלמו על שלוש ארוחות ביום ויצטרכו לתחזק דירת שירות מתפרקת רחוק מההורים. ובעיקר, הן ימשיכו להיות לא מוערכות בעיני המדינה. וכל זה ב-1,020 שקל לחודש.
אז במקום לשמוח על "השוואת תנאים" דמיונית בין מתנדבי השירות הלאומי לחיילים, כדאי שכולנו נפקח עיניים, נדפוק על השולחן ונבקש מהנציגים שלנו בממשלה שלא יעבדו עלינו ויתחילו לעבוד עבור האנשים שבחרו בהם.