שאלה
שלום רב.
אני חוזרת בתשובה. ברוך השם. מזה שנה בתהליך. מאז שמצאתי את האמת ואימצתיה, בני משפחתי ניתקו עימי כל קשר; וממילא ברקע יש יחסים עכורים בין כל בני המשפחה ועברתי ילדות קשה.
במהלך השנה נישאתי ולא הזמנתי את בני המשפחה לחתונה.
מפעם לפעם אני מתעדכנת בשלום הוריי דרך אחת מגיסותיי, השומרת איתי על קשר (היחידה שלא רואה בי כבשה שחורה רק כי העזתי לחזור בתשובה).
נודע לי מפיה כי אבי חולה מאד (הוא בן 81) וכפי הנראה ימיו ספורים.
הכאב גדול אך אין בי כל רצון לנסוע לבני המשפחה ובטח לא לשבת שבעה לצידם כשישיב חו"ח אבי את נשמתו לבורא עולם.
שיזכה לחיים ארוכים אמן, אלא שבמוקדם או במאוחר תגיע שעתו, ולפיכך, הרי שבכל מקרה אדרש לתשובתו של כבוד הרב בענייני זה.
החיכוך עם בני המשפחה ימוטט אותי, ודאי לאור היחס הנורא שסביר שאזכה לו, כולל לעג לתפיסת עולמי ונאצות, השפלות וירידות לגביי, לגבי חיי בעבר ובהווה ולגבי בחירותיי.
ומשכך, מה עלי לעשות כשתגיע שעתו של אבי ללכת בדרך כל בשר?
אני מניחה שחובה עלי לשבת עליו שבעה ולהקפיד על כל מנהגי האבלות...
האם בכלל ישנה אפשרות שאדיר רגליי מהלוויה?
האם אוכל לשבת שבעה לבד, בביתי ולהיעזר בסובביי כדי לקיים המנהגים והמצוות בתקופת האבלות?
אני אובדת עצות ושבורת לב.
אשמח לעצה והדרכה.
תודה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אם הישיבה עם המשפחה יוצרת מתח ואיבה, אפשר שלא לשבת שבעה עם המשפחה.
נראה לי שנכון להשתתף בהלוויה (אפשר בריחוק משאר המשפחה).
בתפילה ותקווה שאביך יאריך ימים ושנים בעז"ה.