תרומת איברים

ב"ה

שירה ברכה ושלום,

אסור לרופא לבצע השתלה ללא הסכמה מראש של הנפטר או הסכמה של המשפחה. במקרה שהנפטר מעוניין אך המשפחה מתנגדת, הצוות הרפואי לא יקבל את התרומה בעיקר מחשש להד ציבורי שלילי שתרומה כזו עלולה לעורר.

מבחינת ההלכה, מותר לאדם חי לתרום איברים ואף להיכנס למידת סכנה מועטה על מנת להציל חיים של מישהו אחר. אולם אם האדם החי – התורם ייכנס לסכנה מרובה, אסור לתרום איברים שהרי לא יתכן להציל על חשבון חיי האדם כדבר התלמוד "חייך קודמים לחיי חברך".

בתרומת איברים שמתבצעת לאחר הפסקת פעילות הלב, כמו תרומת קרנית או כליה, השאלה היא האם זו פגיעה בכבוד המת ובמצוות קבורה, ואף כאן רבו הפוסקים המתירים על האוסרים.

השאלה ההלכתית הקשה ביותר היא בתרומת לב וכבד הנעשית לאחר הפסקת פעילות המוח, כאשר הלב עדיין פועם. ובזה נחלקו הפוסקים האם האדם מוגדר כמת, שהרי אם הוא לא מוגדר כמת אסור להרגו ע"י הוצאת הלב ע"מ להציל מישהו אחר.
הרבנות הראשית לישראל פסקה שהפסקת נשימה בצורה בלתי הפיכה כפי שקורה כאשר גזע המוח מת, מוגדרת כמוות. אמנם הרבנות הראשית דרשה מס' דרישות על מנת לאפשר את תרומת האברים, ואף כיום נעשים מאמצים וניסיונות להגיע להבנה בין הרבנות הראשית למערכת הבריאות.


התשובה נערכה ע"י דר' קובי גניזי – ראש המכון לרפואה והלכה בגליל.