זוגיות

שאלה

הרב שלום.

אני בת 22 ובן זוגי בן26 יוצאים כבר חצי שנה. מתחילת הקשר הוא אמר כי הוא "בשל" ומוכן לחתונה אך לא לחוץ. דווקא אני זאת שפחדתי מהרעיון של חתונה והבהרתי לו זאת. לאחר הרבה תהפוכות ומחשבות אין לי ספק שהוא הזיווג שלי. המפגש בייננו ולמה זה קרא דווקא בשלב הספציפי הזה לא מקרי! הוא גם יודע את זה ואמר לי לא אחת כי הוא מרגיש שאני גם האחת שלו.

לשנינו יש כוונות מעשיות להתחזק.

שעלה נושא החתונה בעבר הוא טען כי הוא חושב שצריך לצאת מינימום שנה לפני שמחליטים להתחתן.. קשה לי לקבל זאת. למרות שיש בייננו עוד אי הבנות שצריך לפתור וברור לי שאינני מכירה אותו 100% ולא פעם אמרתי לו שיש לי חששות רבים. אני לא מתיימרת לחשוב שאפשר להכיר אדם ב100%. בשלב זה עצרתי את עצמי, חשבתי והגעתי למסקנה מלאה כי אני מוכנה להתחתן איתו ומספיק מאמינה בו, בנו ובעיקר בקב"ה שיסדר הכל.

לפני כמה ימים שדיברנו על הנושא שוב, התוודיתי בפניו כי אני מרגישה מוכנה..

כשהוא הבהיר כי שהוא אמר שנה הוא באמת התכוון לשנה ושזה לא שהוא לא בשל לחתונה איתי, להפך. פשוט לפני שהוא מתחתן הוא רוצה למצוא עבודה קבועה, לעשות עבודה עם עצמו.. להתחזק רק מברורים ולא מלחץ.להתחיל תואר שני , יציבות וכו'.

לגיטימי, את כל אלו אני מקבלת בהרבה הבנה ואהבה אך אני מרגישה שמצתי את שלב החברות ואני יודעת כי חתונה זה קשה והרבה הקרבה אך אני מוכנה מכל הבחינות.. אני לא מוכנה להישאר על אותו הילוך בקשר. אני רק נכנסת לערעורים שאולי אני טועה ואולי זה לא זה. מתסכל. אני רוצה להתקדם בחיי ואינני יכולה לבנות מסלול לחיים עצמאיים כי אני בזוגיות. ובכל מקרה בין שלב האירוסים לחתונה יש עוד כמה חודשיים טובים! מינימום שנה? מה המקסימום?

אני אוהבת אותו אהבה בוגרת מעומק הנשמה. לא רוצה להלחיץ אותו כי זה יכול רק להרחיק אותו אני לא רוצה שהוא יתחתן בגלל לחץ! אני רוצה שנתחתן רק לאחר שהוא יהיה שלם עם עצמו, ירצה וירגיש מוכן.

הבעיה שאני לא מסוגלת לחכות עוד שנה. זה שוחק ולא בריא לקשר בעיקר שאנו כן שומרי מצוות (או לפחות מנסים) איך אפשר להתחיל לשמור נגיעה שהדד-לין הוא לעוד שנה?!? אנחנו סתם מכשילים את עצמנו.

מה לעשות?

הוא באמת בחור מדהים, מבין ורגיש. אני פשוט לא יודעת באיזה גישה לפנות אליו.

לדעתי הוא לא מבין כמה הדבר מעיק וכואב לי.

אני מפחדת לעשות טעות.

לקחתי כמה ימי

תשובה