איך מוות מקדש שם ה'?

בס"ד
שלום רב,
אפתח בהערה: רבנים בדרשותיהם מכוונים לדברים שונים, לכן לא אוכל לפרש את דברי הרב. הואיל והוא רב השכונה אני בטוח שישמח לשוחח אתך ולהסביר לך את כוונתו.
ומכאן לגוף הדברים שלך: השאלה שלך ראויה לדיון. כאשר אנשים צעירים (וצדיקים) נפטרים בדמי ימיהם, מתעוררת תחושה של חוסר צדק.
התשובה שהרמב"ם מציע לכל שאלת ה"טוב ורע", "צדק ועוול" שיש בעולם, נראית לי התשובה הכי עמוקה - לכן אציע אותה כאן.
הרמב"ם מבקש מאתנו לבחון מחדש את המושגים "טוב ורע".
בתפיסה הארצית "טוב" הוא כל מה שמביא לאושר, שמחה, הצלחה, ברכה... "רע" הוא כל מה שמביא "לא - טוב" (רע = ההפך מטוב).
הרמב"ם מציע לנו לחשוב בצורה אמונית - רוחנית.
לשנות את הגדרת ה"טוב" ולומר מעתה: "כל מה שמביא אדם להתקרב לאלוקים" הוא "טוב" וכל מה שמרחיק אדם מאלוקים הוא רע.
על פי תפיסה זו אפשר להבין שלעקוד את יצחק על פי רצון ד' (=אברהם) זה טוב. ולחמול על עמלק נגד רצון ד' (=שאול) זה רע.
בכל מקרה של מוות צריכים להתעלות מעבר לצער וכאב האבדן שלנו, ולברר מהי התוצאה של המוות מבחינת ההתקרבות או התרחקות מד'.
נשמה של אדם טוב שהשלימה את תפקידה בעולם והיא שבה אל יוצרה זהו ודאי טוב מאוד.
ודאי, הדברים במציאות הרבה יותר מורכבים: נשארו אלמנה ויתומים, להם האבדן קשה, קשה מאוד, אולי אפילו מזיק.
לא נוכל במספר שורות לפתור את כל השאלות והתמיהות, אבל חשוב שנדע, בעקבות הרמב"ם: מושגים שנראים לנו ברורים וחד משמעיים ("טוב", "רע") הם בעצם מוסכמה מחשבתית של חברה שהיא ביסודה מאוד ארצית וחומרנית.
מי שמבקש חיים אמוניים - רוחניים, צריך לבחון ולשנות את המושגים הבסיסיים שלו ואז הדברים מתקבלים אחרת.