שאלה
בס"ד
שמענו כי הצבא אוסר ללכת עם כיפות גדולות. קראתי הודעה של דובר צהל שעוטף את ההוראה המחפירה הזזאת במילים מצוחצחות. הוא אומר "על-פי הפקודות הקיימות אין לעת עתה הקפדה על גודלה של הכיפה אלא רק על הכתוב על גביה. במסגרת עבודת מטה רחבה בנושא המשמעת בצה"ל, יעלה לדיון ולבחינה גם נושא גודלה של הכיפה המותרת, שלאחרונה ניכר כי גדלה ונלבשת כפריט אופנה ולאו דווקא כביטוי לאמונה. הבחינה אינה לפגוע ברגשותיהם של החיילים הדתיים, אלא לצמצום התופעה בה חיילים שאינם מקיימים אורח חיים דתי חובשים כיפות רחבות על-פי צו האופנה ולא בשל אמונתם".
במילים אחרות אומר דובר צהל כי היום אוסרים על כיתובים. ומחר יאסרו על כיפה גדולה. כל מפקד יבוא עם סרגל ואם הוא יראה כיפה שגדולה בשני סנטימטר מהמותר הוא יאסור את החייל הסורר והמורה.
הוא ישליך אותו לכלא?
אולי הוא ישרוף את הכיפה באש?!!
מה התגובה שלנו לתופעה הזו?
האם אחרי זה עוד נמשיך להתגייס?
עד מתי ירקו עלינו ונגיד שזה גשם?
תשובה
בס"ד
לדעתי צריך לנהוג כמו מרדכי היהודי. לא יכרע ולא ישתחווה.
פגיעה בדגל שלך היא פגיעה בך. תתאר לך שהיינו מכבים להם את הנרות שהדליקו לזכרו של יצחק רבין. רק מכבים. מה יש?
ה"כיפה" היא הדגל שלנו. מי שמנסה לפגוע בדגל שלנו - מנסה לפגוע בנו.
זה כל כך מעניין איך כל הליברלים הללו מתגלים בשעת מבחן כאנשים הכי אטומים והכי דורסנים.
זה תמיד מזכיר לי את דברי הגאון מווילנא שכתב כי האנשים הרשעים, תמיד מציגים את עצמם הכי יפה כדי להכשיל את התמימים. כמו עשיו שהיה לובש ארשת של הומניות וצדקות כלפי חוץ על מנת לצוד את ליבם של הבריות.
הם מתראים לו כאילו הם אנשים נאורים וליברלים. תמיד הם מדברים רוממות על חופש הביטוי, חופש דיבור, חופש הדת והמחשבה. אבל בשעת אמת הם מתגלים כאנשים הכי פנטים. הכי חשוכים.
לאחרונה הזדמן לי להרצות בפני 400 צוערים בקורס קצינים של צה"ל. מתוכם היו 200 דתיים בעלי כיפות גדולות ויפות. כל צמרת צהל ראתה מה שאני ראיתי. - זו הבעיה האמיתית.
הם רואים שהנוער הדתי הוא נוער איכותי והנוער שלהם ברובו הגדול "משתמט". (לא כולם - חלילה. אבל עשרות אחוזים של משתמטים).
תזכור שהמסר הכי חשוב להם לומר לנוער שלהם יום יום ברדיו ובטלויזיה: ["אם שותים לא נוהגים"]. אף אחד מהם לא מעיז להתמודד עם תרבות השכרות.
תמיד תזכור שהשכרות פורחת בעולם שאין בו רוח.
בעולם ריק שאין בו ערכים. בעולם שאין בו אומץ.
הרוחניות היחידה שיש להם היא בעולם הדמיון. העולם שבא בעקבות השכרות. זה מה שקורה למי שמתנתק. פעם מהתורה. אחר כך מהתישבות. אחר כך מציונות. והיום מערכים.
זה לא פלא שבציבור החילוני יש יותר משתמטים מצהל מאשר ה"חרדים". אבל יחי ההבדל הקטן. החרדים לא מתגייסים כי ברובם הגדול הם הולכים להשקיע בעם ישראל. בתורה. להביא ערכים. להגדיל ערכים. להגדיל ראש. הם לא משתמטים כדי להקטין ערכים. להקטין ראש. ישרף העולם העיקר פחית הבירה. "אכול ושתו כי מחר נמות".
תמיד אומרים שיש לאדם שתי דרכים כדי להיראות גבוה יותר מחברו: או לכרות לחברו בור , או לבנות לעצמו גבעה.
הלוואי שהם היו בונים לעצמם גבעה. הלוואי שהיו מכניסים בנוער שלהם אמונה, מוטיבציה. אומץ. ערכים. אבל זה כנראה קשה מידי. לכן הם מנסים להלחם בנו. הם מנסים לכרות לנו בור הם מנסים לפגוע בנו דרך הכיפה שהיא הדגל שלנו.
אני עונה לכל מי ששואל אותי על זה לסרב.
פשוט לסרב.
תתארו לעצמכם שמחר יחליטו בשם האחידות הקדושה שלכולם יהיו כיפות בגודל של אסימון?
שכל החיילים יסירו את הציציות ויגלחו זקנים.
אולי ידונו במטכ"ל האם לשים תכלת בציצית או לא?
אולי יחליטוו שכל החיילות הדתיות תלבשנה מכנסים?
אולי שכל החיילים יעשו ´קוצים´ בשיער בצבע קש?
אני קורא לכל החיילים שלא להישמע לפקודה כזו.
אני קורא לחיילים החילונים שמבינים את העוול הגדול הזה להפגין איתנו. אם יש לכם אומץ תלבשו גם אתם כיפות גדולות.
אנחנו ננצח!