למה אני לא צוחקת כמו פעם? זה חסר לי...

שלום שואלת יקרה!

קודם כל מעריכה את ההקשבה אל עצמך ואת הרצון להבין מה התהליך הפנימי שאת עוברת. אני מאמינה שהתבוננות כמו שלך מפתחת בנו מודעות עצמית ומדייקת אותנו, אז באמת מחזקת אותך על זה.

את מתארת שפעם היית צוחקת יותר, ושדברים שהיו מצחיקים אותך פעם פחות מצחיקים אותך היום. בהסתכלות פשוטה זה באמת מפתיע, הרי את אותה אוריה, אז למה שעכשיו תגיבי אחרת?

אפשר להבין את זה אם נסתכל על פער גדול יותר, למשל על תכניות טלויזיה של ילדים קטנים. אם תצפי עכשיו בתכנית שמיועדת לילדים בגן, יש הרבה בדיחות שיראו לך חסרות הומור לגמרי, ובמקרה הטוב יעלו גיחוך.. אבל סביר להניח שאם היית בת 5 היית נהנת וצוחקת. אז מה בעצם קרה פה?

כל אחד מאיתנו עובר שינויים במהלך החיים. חלק מהשינויים הם בתהליך איטי ואנחנו מתרגלים אליהם תוך כדי, ולפעמים אפשר לראות שינוי יותר חד, במיוחד אם זה בנושא שלא הקדשנו לו זמן ופתאום הוא תופס את תשומת ליבנו. יש בזה משהו שיכול להבהיל, כי אנחנו לא מבינים לאן נעלם ה"אני" המוכר והאהוב. השינוי יכול להתבטא ביחס לדברים מצחיקים, כמו שאת מתארת, וגם בדברים אחרים.

בגיל ההתבגרות אנחנו עוברים תהליך מיוחד של (איך לא) התבגרות. אנחנו מתחילים להתייחס לדברים בצורה יותר רצינית, להפעיל שיקול דעת, לחשוב יותר לעומק וכו'. באופן טבעי, כשמסתכלים על המציאות בצורה יותר בוגרת יכולים להיות דברים שנראים לנו עכשיו שטותיים, למרות שבעבר הם היו גורמים לנו להתגלגל מצחוק. ויותר מזה, אני חושבת שבהתבגרות אנחנו מחפשים יותר עומק ומשמעות במה שקורה סביבנו, ויכול להיות שדברים שסיפקו אותך מהבחינה הזאת כבר לא מספיקים כרגע, כי את עלית רמה. התבגרות פנימית משפיעה על מי שאנחנו, ומתוך זה על תחומי העניין ועל הציפיות מהחברה.

אני מציעה לך להסתכל על תופעת "הצחוק הנעלם" בתור הזדמנות, ולהיעזר בזה כדי להבין את עצמך בתוך סיטואציות שונות ובאופן כללי.

אולי זה קורה בעיקר בחברת אנשים מסויימים? אולי זה תלוי במצב הרוח שלך? את יכולה לכתוב לעצמך או לשתף חברה קרובה או דמות שאת מרגישה איתה בנוח ולעשות איתה חשיבה משותפת. יכול להיות שכדאי לך להשקיע בדברים שמעניינים אותך יותר כרגע, בין אם זה הומור מסוג אחר או תחומי עניין אחרים שיש פה הזדמנות לפתח, כמו מחשבה או לימוד.

מכיוון אחר, אני חושבת שהצחוק מגיע ממקום של שחרור וקלילות. ובאמת יש תקופות בחיים שבהן אנחנו עסוקים במחשבות קצת יותר "כבדות" או פשוט יותר מאופקים מול החברה.. וזה גם יכול להשפיע על הצחוק שיהיה פחות טבעי וזורם. וזה בסדר גמור!

אנחנו בני אדם, עוברים עלינו דברים וגם מצב הרוח שלנו משתנה.. אני ממש מאמינה שבמקביל ללמידה ממה שעובר עלינו, הכי חשוב זה לקבל באהבה את המחשבות והתחושות האלה, לא להילחם בהם ופשוט לזרום עם מה שמרגיש לנו נכון וטוב כרגע.

מקווה שהצלחתי קצת לעזור או לפחות לפתוח נקודות למחשבה.. מאמינה שההקשבה אל עצמך רק תעצים אותך ותחזק.

בהצלחה גדולה בהתמודדות הזאת ובאופן כללי!

עידית