ויכוחים בין ההורים: מה אנחנו הילדים יכולים לעשות כדי לשפר את המצב?

שלום.

אין ספק שהמצב הזוגי של ההורים מאוד משפיע עלינו הילדים, וכשמשהו לא עובד – זה ניכר ומעיק. מה שמוסיף לתסכול הוא שלילדים די מסובך "לעזור" להורים לפתור את החיכוך ביניהם. זה לא אחד מהתפקידים הטבעיים שלהם. זה לא משתלב טוב במרקם המשפחתי. לפעמים זה יכול עוד יותר להלחיץ. כך שקשה מאוד לדעת מה הדבר הנכון לעשות ברגע נתון. יחד עם זאת, הדאגה והאהבה שלכם האחד לשני, ושל כולכם כלפי ההורים – הם דבר חשוב וטוב, וההשפעה שלו ניכרת בבית.

מה כן אפשר לנסות לעשות?

1. לשתף ברגשות שלכם את ההורים. במקום לגשת אל ההורים בטון "מאשים", וללחוץ עליהם להתפייס או להשתנות, למצוא זמן שקט, פרטי, אחד על אחד מול אמא או אבא, ובאופן נעים ורך לשתף בהרגשה שלך. לדבר על עצמך, ולא עליהם. יש מקום גם להסביר להורה: "אני מבין שקשה לכם וכו'. וגם לנו קשה. איך אפשר שיהיה לנו קצת פחות קשה?". את השיתוף הכנה הזה אפשר לעשות בעל-פה, או אפילו במכתב, בווטסאפ, וכו'. מה שהכי נוח והכי פחות מעורר ויכוח ומתיחות.

2. לדבר ביניכם הילדים על המצב. ככל שתוכלו לא להתמודד כל אחד לבד, אלא לשתף ולדבר ביניכם, להבין יחד שאתם לגמרי בסדר בסיפור הזה, ושאפשר להתגבר על הקושי הזה, יהיה לכם קל יותר. אנחנו לא יודעים בדיוק מתי ואיך המצב ישתפר. מה שבטוח הוא שלהתמודד יחד זה הרבה יותר קל, ומאוד מחזק. אם יש דמויות בוגרות מחוץ לבית שאתם סומכים עליהן, ויכולים לדבר איתן ולשתף אותן, גם זה דבר שכדאי לעשות, כדי שלא תצטרכו לשמור דברים בבטן.

3. אין תשובה אחת נכונה. לא ציינתם בני כמה אתם, וכמובן יש עוד הרבה פרטים ברקע שאנחנו לא יודעים. במקרים רבים מאוד קשה לאדם "מבחוץ" לעזור לאחרים שלא בהכרח רוצים את העזרה. גם בתוך המשפחה זה לא בהכרח קל יותר. אנחנו גם לא יודעים האם ההורים הלכו להתייעצות מתישהו, ואיך זה עבד להם. אין דרך ודאית לדעת האם הדיבור איתם על הנושא יניב פירות או לא. זה מאוד תלוי באופי ובאישיות הייחודית שלהם ושלכם. ולכן טוב שתדברו ביניכם ותחשבו, ואם אתם גדולים מספיק, אתם יכולים גם לנסות לפנות בעצמכם לאיש מקצוע ולחשוב יחד איתו האם ועד כמה אפשר להתערב מבחוץ במה שעובר עליהם. מומלץ גם להתייעץ עם היועצת בביה"ס.

4. לדאוג לעצמכם. ההתמודדות של ההורים היא במקור – של ההורים. היא זולגת ומשפיעה גם עליכם, אבל אתם יכולים לנסות ולשלוט בזליגה הזאת. למשל, לחשוב איך אתם יכולים להיעלם מהשטח כשיש חיכוך או מריבה. איפה אתם יכולים למצוא מפלט זמני מהחשיפה לדברים לא נעימים שקורים ביניהם. אצל כל אחד מהילדים זה יכול להיות משהו אחר: אחד יכול לקפוץ לחבר, אחרת יכולה להיכנס לחדר ולשים אוזניות, וכו'. לצד הניסיון למצוא פתרונות, חשוב מאוד שלא תשקעו בעצמכם לתוך הביצה הטובענית הזאת, שלא תנסו "לקחת צד" ולתווך ביניהם, ושלא תיאלצו לשמוע את הויכוחים והמריבות. זה לא תורם לאף אחד. זה אתגר שלהם, ולכם יש את האתגרים שלכם.

לסיכום: תיארתם מצב מאוד לא נדיר לצערנו, של מתיחות בתוך המשפחה שמשפיעה באופן מובן גם עליכם הילדים. זה שם אתכם במקום קצת לא טבעי ומתסכל, של רצון לעזור להורים להסתדר למרות שאין בידיכם כלים מתאימים לכך. אם אתם מסוגלים, כל אחד בדרכו, ליצור שיח פרטי מול אחד ההורים, אחד על אחד, בפרטיות ובצורה רגועה, ולשתף אותו קצת במה שעובר עליכם, זה יכול לשקף להם את מה שאתם חווים, ואולי להוביל אותם לברר באופן יותר מהותי את הדברים, ובכל מקרה – לנסות להקל עליכם בינתיים את השהות איתם. טוב גם שתשמרו על קשר בין האחים תוך כדי. במידת האפשר כדאי להתייעץ עם מומחה מוסמך, ואפשר גם לשתף את היועצת בביה"ס. הדבר הכי חשוב הוא לזכור שהבעיה הזאת היא לא בגללכם ולא "שלכם", ובהחלט כדאי להשתדל לא לשקוע לתוך מה שלא מסתדר בין ההורים אלא למצוא לעצמכם פינה שקטה כשיש בבית ויכוח.

אתם מאוד מוזמנים להמשיך לעדכן אותנו מה קורה, ונמשיך לחשוב יחד איתכם על כיוונים אפשריים. תהיו חזקים, כי כולנו כאן איתכם ומחזקים אתכם.

בהצלחה רבה.

אוהד