שאלה
כל יום כאשר אני מניח תפילין אני מקדיש כמה דקות להגיד תודה על כל מה שיש לי, הדברים הטובים והפחות טובים מתוך הבנה כי אם זה מה שרצה השם זה לטובה.
אך לא מזמן אמרו לי שאנחנו צריכים גם לבקש עזרה מהשם בשביל שהוא יוכל לתת לנו דברים שאנחנו צריכים.
שאלה שלי היא אם אני מבקש משהו נגיד יש לי בעיה ברגל ואני יודע (מקווה) שהיא זמנית ושהצד החיובי בא היא שהיא עזרה לי להבין כמה מזל יש לי שאני יכול ללכת ולרוץ. אז אם אני מבקש להחלים מהפציעה אני לא אומר בעצם לשם שהוא חושב שזה נכון שיהיה לי כאב אבל אני יודע יותר טוב ממנו אז אני רוצה שלא יכאב לי? מה שבעצם אומר שאני כופר ברצון השם.
או אם אני מבקש פרנסה זה אומר שאני אומר לשם מה לעשות כי אני יודע יותר טוב ממנו.
ממתין לתשובתך ותודה מראש.
תשובה
שלום וברכה,
אתה נוגע בנקודה המרכזית בהבנת מהותה של התפלה.
כאשר אנו עומדים בפני השם, ומבקשים ממנו את כל הבקשות שבתפלה (גם בקשות כלליות), אנו בעצם נראים כאומרים להקב״ה שאנו כביכול יודעים טוב ממנו מה נכון לעשות ואיך ראויים הדברים להיות במציאות.
אולם, זהו מטבע הברכה אותם תיקנו אנשי כנסת הגדולה וכך הורונו שצריכים אנו להתפלל.
אנו מבקשים מהקב״ה שיסיר את המניעות שמונעות אותנו מלעבדו כראוי. ואכן, כפי שלימדנו מו״ר הרב אשכנזי (מניטו) זצ״ל וכפי שניתן לקרא בספרו על התפלה ובספרו של הרב אורי שרקי שליט״א, אנו עומדים בתפלה כאדם העומד למשפט וצריכים להיות ראויים לכך שאנו מבקשים מהקב״ה שישנה המציאות. אך אנו עושים זאת מתוך הכרותינו בו כבעל הכוחות כולם ומתוך אמונתנו בו כטוב ומיטיב. אשר על כן, אין בכך שום כפירה, כי אם להיפך, הוכחה לדבקותינו ואמונתנו בו וברצונו להיטיב לברואיו על מנת שיוכלו לממש את תפקידם בעולם להרבות אורו ועבודתו בעולם בכדי שנוכל להיות שותפים עם אל בתיקונו של העולם והבאתו להשלמתו בב״א.
כל טוב
ירחם
הרב ירוחם שמשוביץ הוא רב מרבני בית הלל