שאלה
שלום.
ראשית, ברצוני להודות לך ולכל צוות הרבנים של אתר כיפה, לימדתם אותי הרבה דברים חדשים שמאוד חשוב לשמור עליהם והתחזקתי. ישר כח.
אני ילד בן 14 ואני לומד בבית ספר חילוני. יש לזה את הצדדים החיוביים, למשל כשאני הולך ברחבי בית הספר עם כיפה וגורם אצל ילדים להתעניין יותר ויותר בדת, מנסה לעזור לילדים להתחזק מעט (ולפעמים מצליח) וכו...
עכשיו לשאלתי...
בבית הספר החילוני אנו לומדים בנים ובנות ביחד, ולאחרונה גיליתי שאסור לדבר עם בנות.
אפשר להבין בבקשה מדוע אסור לדבר עם בנות בגיל הזה?
ועכשיו כשגיליתי זאת, האם אני אמור פשוט לנתק קשר עם כל בת שדיברתי איתה? כי אני מניח שזה יפגע בהן והן יעלבו ממני מאוד. אבקש עזרה ממך בנושא הזה
אני מודה לך מאוד.
ישר כח על עבודת הקודש שאתם עושים.
תשובה
שלום לך משה היקר.
ראשית חייב להביע את הערכה העמוקה אליך, אתה עושה צעד מאד מאתגר ומורכב, ובגיל צעיר וזה כמובן מרשים ומעיד עליך ועל עצמת אישיותך...!
ראה: ככלל, ברגע שאדם מחויב במצוות - הוא מחויב במצוות, ואם דבר נאסר על בן 14 הוא נאסר גם על בן 90.
ולכן רוח היהדות מדברת על כך שעל האדם להיות מה שיותר מכוון. כמה שיותר ממוקד בחיים שלו.
מה זה אומר לנו?
עלינו לשאול את עצמנו – מה משמעות הכוחות שיש בנו? מה המשמעות שיש לכח הזה שיש לי בדיבור? כח עצום. אם ארכל, אשקר, אנדור לשווא - כל אלו הם שימוש לרעה ביכולת הדיבור, אם ניתן בי הכח להביא רעיונות גדולים, מחשבות גדולות ואני כל היום מבזבז את הכח הזה על ציניות כלפי אחרים או רק בלצחוק – פספסתי משהו. ולכן חשוב לזכור, שכל הכוחות שבאדם, בין דיבור בין ראיה בין שמיעה, אלו מתנות שאמורות לשרת אותנו בעולם הזה, ואנחנו לוקחים אותם ברצינות, הן אינן הפקר.
כעת, שאלת על שיחה עם בנות כיתתך, במציאות יומיומית שאתה לומד איתן, אין ספק שזה אתגר גדול, ולכן ננסה לשרטט יחד את הקווים הכלליים, ובעיקר חשוב שנראה את העקרון, כי דוגמאות בחיינו יש לא מעט.
חשוב להיצמד לעקרון. והעקרון המנחה במקרה שלנו הוא: "צורך".
הרי ברור שאדם מדבר עם הרופאה, מדבר עם אמו, אומר בוקר טוב לקופאית בסופר.. ישנן הרבה סיטואציות שאנו מדברים בינינו, יש גם את טבעיות החיים. אך מאידך, כפי שהעלית בשאלתך יש את רוח ההלכה המדברת על "אל תרבה שיחה עם האשה" וכד'. זו לא הלכה, אבל זה עקרון חשוב, כשאדם נסחף ו"מרבה" בשיחה, זה יכול להביא לידי זלזול בקשר הזה שבדיבור, לזילות הקשר שבדיבור.
דבר זה קורה במקרה של סתמיות, של היסחפות, של שימוש בדיבור שלא לצורך.
אם כך מה כן? כאן נכנס הנושא של המיקוד. כפי שאמרנו, המיקוד הזה נכון כמעט לכל מרחבי חיינו. ולכן זהו העקרון, ואנו עושים מאמצים כמה שיותר להיצמד אליו. השאלה שלנו תמיד תהיה שאלת הצורך.
מותר למשל לדבר עם מורה על החומר הנלמד – זהו צורך. וכמובן מותר להיות חלק מהדיון בכיתה או גם להגיד בוקר טוב – חשוב להיות אדיב ולכבד את הבריות כולן. וכנראה שישנן שיחות או סגנון של שיח – שיהיה פחות מתאים להגדרת "צורך", ויש בנו את הבינה לראות האם זה מתאים או פחות.
כך שאם נסכם נאמר, שמחד אין איסור כזה, ומאידך אין הפקרות, יש אחריות של האדם על קשריו ועל כוחותיו.
בשולי הדברים אומר, כי כאן הבאנו רק את העקרון המנחה וכדאי לדבר עם רב היישוב\השכונה או דמות תורנית שממש מכיר אותך ולא פחות את האזור בו אתה גר, ואז גם תוכל להיות לך הכוונה יותר ממוקדת.
בכל אופן, אשריך על התהליך, ועל השאלה. מדהים.
הרבה הצלחה!
חנן