שאלה
שלום כבוד הרב!
נורא קשה לי להתקרב לכל הנושא של דת ואמונה , אני באה מבית דתי שחונך על ערכי התורה והיהדות, וניסיתי להתקרב הרבה פעמים לקב"ה אבל אף פעם לא הצלחתי אני מרגישה שאני לא באמת" מכירה" את ה' ואני לא יודעת מי הוא ומה הוא חושב בכל רגע נתון על מה שאני עושה זה שאני מדברת אליו והוא לא מדבר זה ממש מקשה כי יכל להיות שאני בעצם מכעיסה אותו ברגע זה ואני אפילו לא יודעת (יש דברים שלא כלולים בנושאים הלכתיים ולכן נורא קשה לדעת) ואם כל הרצון הטוב להבין אין לי באמת דרך להתקרב אליו מבלי לדעת באמת איזה מקום אני נמצאת מבחינתו אני לא באמת יכולה לדעת מה הוא מרוצה ממני אני באמת לא עודעת מה לעשות בשביל לעשות את המקסימום שלי בדרך הזאתי!
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה,
ראשית תדעי שזו הרגשה שאינה נדירה, כל עוד הנבואה בתרדמת קשה מאוד מאוד להרגיש קירבת א-לוקים. גם לאחר שלומדים ומתפללים הרבה ניתן להרגיש התרוממות רוח, אך לא כמו זאת שהיתה קיימת בתקופת הנבואה אז הדברים היו הרבה יותר חזקים וגלויים.
בגמרא מסכת עבודה זרה דף ג' עמוד א' אנו נפגשים עם האמירה ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" - כלומר, הקב"ה לא מחפש "תירוצים" להעניש את בני האדם - ולכן אם את משתדלת ללכת בדרך הנכונה, את בכיוון הנכון ואין את צריכה לחשוש מפני התחשבנויות וכד'.
מבחינת ההתקרבות להקב"ה. אני חושב שיש כאן נק' בסיסית שאיתה אנו צריכים להתחיל, כולנו מסכימים שהקב"ה אינו סבא זקן שיושב לו אי שם בשמים ומביט בנו - שהרי לצייר את הקב"ה בתור בן אדם מאוד מגביל אותו, ואנו מאמינים שהקב"ה הוא אין סופי ולא מוגבל בשום גבול.
אם כך, מהו או מיהו הקב"ה? - הרבה יאמרו שהוא כח עליון, אבל יש באמירה זו בעיה, כיוון שאם הוא כוח עליון הוא עדיין מוגבל - הוא כח, והוא עליון, כלומר חיצוני לנו. הוא שם ואנחנו כאן. מה הבעיה באמירה זו, את שואלת? - כי כשאנחנו אומרים את זה אנחנו מגבילים אותו, אנחנו אומרים שיש צדדים במציאות שהקב"ה לא נמצא בהם, שהוא חיצוני להם - אבל איך זה יכול להיות? הרי הוא אינסופי!
אז רגע, מה קורה פה, אם הוא אינסופי והוא נמצא בכל מקום והוא לא חיצוני לי, אז הוא חלק ממני? מה, אני אלוקים?- לא, אנחנו לא אלוקים, אבל כן יש בנו חלק אלוה ממעל, לחלק הזה קוראים נשמה.
הנשמה היא אותו חיבור שקיים בנו לא-לוקים.
כלומר, בנו, בכל אחד ואחת מאיתנו יש חיבור להקב"ה, נשמה. ככל שאנו מוסריים יותר, מקיימים יותר מצוות, ככל שאנחנו אנשים טובים יותר כך אנחנו נותנים יותר מקום לנשמה שלנו לבוא לידי ביטוי - כיוון שבכל מעשים אלה אנחנו מגלים וחושפים יותר את הטוב שבנו, את החלק אלוק שבנו. וככל שהנשמה באה יותר לידי ביטוי כך היא מביאה לנו השפעה רוחנית חזקה שנובעת מהקירבה שלנו להקב"ה.
כלומר יש לנו את המהלך הבא: מצוות ומעשים טובים ומוסריים ---> נותנים מקום לנשמה להתגלות ולהשפיע ----> אנחנו מושפעים מהנשמה ומקבלים כוח ועוצמה רוחניים חזקים יותר ----> אנחנו מתעלים יותר גם במישור הרוחני וגם בחומרי (כיוון שכל פעולה חומרית שאנו עושים מושפעת יותר מהנשמה).
לסיכום: ניסיתי לתמצת רעיון עמוק שתוכלי למצוא בספרים כגון כתבי הרב קוק, ספר הכוזרי ועוד.
ממליץ לך להעמיק את הידע בנושא ולא לחשוש לשאול שאלות ולנסות לענות עליהן כיוון שרק כך ניתן להתקדם ולעלות.
אל תיפול רוחך,
חזקי ואמצי