שאלה
שלום.
לאחרונה הבנתי שלחבר שלי יש התמודדות עם פגם הברית ושמירת העיניים. לצערי אני יודע עם מה הוא מתמודד ויש לי ידע רב כיצד לעזור, רק שאני לא בטוח שאעשה את זה הכי טוב שאפשר, וגם אין לי תשובות בשבילו לשאלות אמוניות או כלליות כמו- למה להפסיק עם זה בכלל? וכדומה.
אז אני מתלבט אם לספר את זה להורים שלו עכשיו או לנסות לעזור לו קודם בעצמי ולספר להם בהמשך אם יהיה צורך, כי מצד אחד זה הבן שלהם ומצד שני אני חושש שהוא יבין שאני זה שסיפר את זה להורים שלו ואז הוא עלול לשנוא אותי ואני, באופן אישי לא אוהב כששונאים אותי.
אז מה לעשות?
תשובה
שלום מלאכי.
כל הכבוד על האכפתיות כלפי החבר! זו באמת עדות לחברות טובה.
הנושא של שמירת העיניים וצניעות הוא באמת נפוץ מאוד, בטח בגיל ההתבגרות. מאוד קשה להימנע לחלוטין מהעניין, גם כאשר לומדים לעומק ומשתדלים. לפעמים דווקא ככל שמעמיקים ו"חופרים" בנושא, נמשכים אליו עוד יותר. ולכן יש עניין דווקא לנסות להסיח את הדעת מהנושא, ולהרבות בפעילות אחרת שלא תשאיר מקום בראש לדברים כאלה. אם נופלים - מיד קמים וממשיכים כאילו כלום לא קרה. משתדלים למלא את הזמן בעשייה חיובית וכיפית.
אתה כחבר בהחלט יכול לעזור לו בכך. לראות האם יש זמנים שבהם הוא "נופל" סתם משיעמום, ולנסות לקבוע איתו לעשות דברים: ללמוד ביחד, או לשחק במחשב, לדבר על דברים שמעניינים את שניכם, וכו'.
אתה צודק שזה לא התפקיד שלך לספר להורים. גם ממש לא בטוח שיהיה להם יותר מדי מה לעשות בנושא. מה שכן, אם אתה מעוניין לייעץ לו בנושאים טכניים של חסימה, סינון וכו' - זה בהחלט רעיון. אבל לא בצורה תוקפנית אלא כללית: "היי, שומע? מצאתי סינון ממש מצוין שלא מפריע לגלוש באתרים רגילים וכן חוסם אתרים מגעילים. תראה איזה מגניב!".
בהצלחה לשניכם בהכל!
אוהד