תשובתו של הרב יעקב אריאל שעסקה בהוראת גמרא לבנות גרמה לי צער רב. הרב אריאל כותב אודות הנזק, לכאורה, שגורם לימוד גמרא לנשים. ואני תמהתי כיצד ניתן למדוד את טוהר הכוונות ואת הרמה הדתית של לומדות גמרא - מהי רמה דתית? איך אפשר לדעת מהו המניע ללימוד? איך אפשר לדעת מהי השפעת הלימוד לאורך זמן? והרי רק "ה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". הרב אריאל כותב עוד כי "במקומות שבהן בנות למדו גמרא לא הוכח שרמתן הדתית עלתה עקב כך", ואני נזכרתי בהרבה מילים ששמעתי מנשים למדניות, אותן ראיינתי לצורך לימודַי.
עבור כל אותן נשים הלימוד מהווה מרכיב מרכזי בהיותן נשים דתיות, חלק מעבודת ה' שלהן, דרכן להידבק בקב"ה. והנה כמה מהדברים שאמרו הנשים הללו:
"זה מאוד עזר לי לבנות את עצמי דתית. ככל שאני למדתי יותר אז הידע תורם לעבודת ה' ", אחרת אמרה לי "הדבר הזה הוא מאוד משמעותי בחיים הדתיים. אולי המשמעותי מכל דבר. העיסוק הזה כל הזמן במה הקב"ה רוצה שנעשה, משפיע על איך את חווה את החיים".
אישה נוספת סיפרה לי שעבודת ה' שלה מתבטאת בעיקר בלימוד גמרא - "כשאני חושבת על עצמי כאדם דתי, אני חושבת בראש ובראשונה על עצמי בתור לומדת. זה המצווה שאני הכי עסוקה בה".
התורה - על כל ענפיה - מונחת בקרן זוית, וכל הרוצֶה ליטול יבוא ויטול, וכל הרוצָה תבוא ותיטול. כיוון שאין אדם, אישה או איש, לומד/ת אלא ממקום שלבו/ה חפץ, הרי שעל כל אחד ואחת מוטלת החובה האישית לבדוק מה תורם לעבודת ה' שלו/ה. אם לימוד גמרא מזיק למי שאיננו לומד מן הטעמים הנכונים, האמנם יש תועלת אמתית ולאורך זמן לבנים הלומדים מתוך כורח?
רק השבוע שלחה עו"ד נעמה ספראי-כהן מכתב הורים למשרד החינוך ובו קריאה לחשיבה מחודשת על הוראת תושב"ע, לבנים ולבנות כאחד, כדי להאהיב על בנינו ובנותינו את לימוד המשנה והגמרא.
האם נכון בכלל למנוע מבנות לימוד גמרא בימינו?
ה"חפץ חיים" בחוכמתו כי רבה, הבין את הצמא הנשי ללימוד. לכן הוא עודד את שרה שנירר בעת שהקימה את בית יעקב, כשכתב (בפירושו למסכת סוטה):
"מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים ומוסרי חז"ל כגון מסכת אבות ... שאם לא כך עלול שיסורו לגמרי מדרך ד' ויעברו על כל יסודי הדת חס וחליל"ה.
כך גם הנחה הרב י"ד סולובייצ'יק ז"ל, בארה"ב במאה הקודמת:
"לא רק שהוראת תורה שבעל פה לנערות מותרת, אלא שזהו ציווי מוחלט כיום. המדיניות של אפליה בין המינים לגבי תכני הלימוד ושיטת ההוראה תרמה רבות להידרדרות והנפילה של היהדות המסורתית. בנים ובנות כאחד צריכים להיות מוכנסים להיכלות הפנימיים של התורה שבעל פה".
וגם הרב יהודה עמיטל ז"ל אמר פעם בפני קבוצת נשים: אתן יודעות, פעם חשבתי שלימוד גמרא אינו דבר חיוני לנשים, אבל היום אני סבור שהוא חיוני בהחלט!
נדמה לי שכיום נזק לחברה הדתית ולאהבת התורה עלול להיגרם לא מהרחבת לימוד תורה לבנות, אלא ממניעת הלימוד ממי שנפשה/ו חשקה, ומכפייתו על מי שאינם חפצים.
ד"ר רותי פויכטונגר היא חברת "קולך". כתבה דוקטורט בבר אילן בנושא: להיות ל'תלמידת חכם' - מפגש של ידע תלמודי, דתיוּת ומגדר בעולמן של נשים למדניות.