בואו נשתמש בלוח השנה העברי

א.
מושגי הזמן תופסים מקום נרחב בעולמנו הרוחני והמעשי. עולמו של האדם המודרני סובב סביב ציר הזמן. במושג : "זמן שווה כסף" אינה מליצה אלא ביטוי למערכת הלחצים בהם פועל האדם. השימוש בתאריך בונה את המסגרת המשמעותית שבתוכה פועלים היחיד והציבור. ראו כמה מערכות ארגוניות הוקמו כדי לשכלל את תכנון לוח הזמנים של האדם. כמה זמן מחיינו אנו משקיעים בתיאום פגישות, תכנון לו"ז ובחינת הספק ביחס למה שתוכנן. השימוש במערכת הזמנים, בתאריכים, הופך להיות משמעותי. מכאן צומחת בעיה : מה מקומו של התאריך העברי בחיינו ?
פעמים דומה שלוח השנה האזרחי השתלט עלינו. התאריך העברי מונח, מבויש, בקרן זוית ותופס את מקומו רק בימי חג ומועד. האם ניתן להשתמש במונחים של מותר ואסור ביחס לשימוש בתאריך לועזי ? כיצד יש לפעול במערכת אילוצים הנובעת מהצורך להיות מחובר אל העולם הרחב. סוגית באג אלפיים מוכיחה את מידת התלות של כולנו בלוח אחיד, בינלאומי, בכפר בגלובאלי בנקרא "עולם".
ב.
חודש ניסן, ראש וראשון לחודשי השנה, מביא לידי ביטוי את גאולתם של ישראל. עם ראשיתן של ההכנות לקראת הפסח אנו מוצאים התייחסות למקומם של הזמנים:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמר. החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות פרק יב')
יש לדייק : החודש הראשון הוא גם ראש וגם ראשון . הוא ראש - מה שמדגיש את השורשיות שבו, את מימד הבראשית שבו. אבל, הוא גם ראשיתו של תהליך : ראשון שאחריו בא השני והשלישי והרביעי, ועוד. שנית : הוא מיועד לכלל האומה. למרות שהתהליך החוקי מתבצע על ידי בית הדין, האומה כולה שותפה בעיבור החודשים. לפיכך מדגישה הגמרא את העובדה שישראל הם המקדשים את הזמנים (ע' ברכות מט' ע"א).
הזמנים שייכים לכל ישראל. החודש, החידוש , מחבר בין ישראל לבין הזמן ויוצר זיקה בים התפיסה הערכית והפנימית לבין מימושה במציאות. התוכן הערכי של ניסן מתבטא בהיותו ראש . לעומת זאת, הדרישה להמשכיות, הדרישה לחיבור הערכים עם שתף החיים בא לידי ביטוי בכך שהוא גם ראשון ולא רק ראש. החיבור המיוחד הזה הא לידי ביטוי בדברי התורה : "החודש הזה לכם ראש חודשים הוא לכם ראשון לחודשי השנה".
במעגל עקרוני יש להדגיש : סדר הזמנים מתחיל בבריאת העולם, בתשרי. את המשמעות היישומית הוא מקבל בניסן. הדברים באים לידי ביטוי בדברי המדרש : אשרי הגוי אשר וגו' משבחר הקב"ה בעולם, קבע בו ר"ח ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו - קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל (שיר השירים רבה, פרשה ט"ו).
מכאן שכל מערכת הזמנים מקבלת משמעות חדשה עם בחירתם של ישראל, מה שמחדד את החיבור שבין העם לבין מערכת זמנים יחודית. על יסוד זה, יש להוסיף את ההבנה שלכל זמן במערכת הזמנים משמעות פנימית הרבה מעבר להיותו מסגרת טכנית לניהול תקין ואחיד של העולם. משמעותם הפנימית של הזמנים היא נצחית :
"ראש משמעו כמה פעמים מובחר כמו : "מראש פרעות אויב". וכן הרבה, והפירוש לכם דוקא החדש הזה מובחר בשנה, כמו שחודש תשרי הוא המובחר במה שנוגע לצרכי העולם, משום שבו נברא העולם וכלל גדול הוא שבאותו יום שנברא אותו דבר מסוגל זה היום גם לדורות להתחזק יותר… וכן בחודש ניסן נוצר בראשונה סגולת עם ה' ביציאת מצרים, על כן אותו החודש מסוגל להתחזק בעבודת ה' ע"י סיפור יציאת מצרים שגורם אמונה ובטחון" (פרוש הנצי"ב לתורה, שמות יב', א')
לוח השנה הוא גם בבחינת "מפת סימון שבילים" המסייעת לחשיפת התכנים מי שיש לו דין עם גוי, ישתדל לדון עימו באדר כיוון שמזלם של ישראל שולט בימים אלה, מה שאין כן מי שיש לו דין עם גוי באב, ישתמט הימנו. מסתבר שזו משמעות ברכת הזמן, הרוצה להאיר דוקא את הזמן הזה על כל מה שמיוחד בו. זו גם המשמעות של ברכת על הניסים : "שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה" . ובלשונו של בעל שפת אמת : "בזמן הזה ממש, עתה שיש בכל שנה הארה מהניסים שהיה אז" (שפ"א לבראשית עמ' 198.)
עקרונות מוצקים מה כח הגנוז של היום מתגלה בפועל בהמשך. בסיכום הדברים, מסתבר שהיחס אל התאריך העברי והשימוש בו נובע בעיקרו מהצורך לחיבור ההיבט הערכי הצפון בתוך שרשי הזמן עם ההתרחשות בפועל. "כל זמן מאיר בתכונתו" (אגרות הראי"ה, אגרת שע"ח). על כן, ישנם ימים המסוגלים לתשובה, יש המסוגלים לחסד ולגאולה.
זאת ועוד החודש נועד להדגיש את כח החידוש. מכאן ערכו המיוחד של התאריך העברי. מכאן קומה נוספת בהבנת שותפותו של העם בעיצוב התאריך לא רק בצד האסטרונומי כי אם בהיבט מהותי, רוחני. אנו, הציבור, מעברים את השנה ומקדשים את הזמנים. לראיה האנושית הסובייקטיבית יש השפעה על עיצוב הזמן הנתפס - לכאורה - כאובייקטיבי. "מצווה לקדש על הראייה" (בבלי,ראש השנה,כ' ע"א)
ג.
בספרות ההלכה מצינו מחלוקת ביחס לשימוש בתאריך נוצרי. שתי בעיות יש בשימוש בתאריך לועזי, נוצרי. האחד, על שום מה שנאמר : "ושם אלוקים אחרים לא תזכירו" (שמות כג', יג'). השני, על שום שיש בכך משום "ובחוקותיהם לא תלכו".
ראשית ביסוד הבעיה עומדת ההנחה שהמנין הוא לספירת הנוצרים. דא עקא, שלאור דברי חז"ל במקומות שונים, נראה שהתאריך איננו נכון. לפיכך, אין לראות בכך מנין שנים למותו של אותו האיש. ממילא, כשמשתמשים בתאריך זה אין מתכוונים אלא לצורך סימן בעלמא ואין בזה משום איסור ובחוקותיהם לא תלכו. זאת לאור ההגדרה של המהר"י קולון כפי שהובאה להלכה על ידי הבית יוסף (סימן קע"ח).
לשיטתו, עוברים על איסור "ובחוקותיהם" באחת משתי האפשרויות הבאות : או כאשר הדבר נעשה ללא היגיון ואז נראה שעושה כן רק משום שנמשך אחר דעתם של גויים או כאשר הדבר כרום בפריצות. השימוש בתאריך לועזי נראה כדבר שי בו טעם שהרי כך ניתן ליצור מערכת זמנים אחידה, בין לאומיות המחברת את כל העולם. אין פה עניין אמוני אלא עניין טכני, סידורי.
בעל ספר היראים (סימן עה') והמרדכי (בסוף פרק ראשון מע"ז) כתבו שאין איסור בהזכרת שמות אלה בזמן שמלכתחילה סוג השמות הללו לא נקראו לשם אלוהות ונוהגים להשתמש בהם כשמות לאנשים ולא רק לאלילים. לפיכך, אין איסור זה שייך כשהמנין הוא לזכרו של יש"ו. אומנם, בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד ס' קעא') רצה לאסור, אבל דעת רבים אינה כן.
והנה, ראינו רבים מגדולי ישראל שהשתמשו בתאריך לועזי, ומהם : הש"ך באגרת לפילוסוף שכתב "ג' פבואר 1660", וכן בשו"ת מהר"ם פדוא"ה סוף סימן לו שסיים : "כתבתי היום, יום ו, ג' יוניו ש"ן ועוד דוגמאות רבות. ובעיקר, שאנו משתמשים בלוח שעות על פי השעות האירופאיות אף על פי שמתחילות מחצות, הינו זמן לידת משיחם, ולא ראינו מי שהעיר שאין להשתמש בשעות אלה. הלכה למעשה, כתב הרב עובדיה יוסף : "ולכן העיקר לדינא שאין בזה שום איסור מן הדין. והמקילים בזה יש להם על מי שיסמוכו. אולם מהיות טוב אלי תקרי רע, וכל שאין צורך גדול יש לכתוב החודשים והשנים למספר בני ישראל." (יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' ט')
ד.
הנצי"ב, שאת עקרי דבריו הבאנו לעיל, עמד על עקרון נוסף ממנו נובע הציווי לשמר מערכת זמנים יחודית לעם ישראל :
"ראשון הוא לכם - ודייק לכם לישראל ולא לאוה"ע. וצוה הקב"ה לנו לנהוג ממנו המנין למען ידעו אדם מישראל כי העיקר הוא צורתו המיוחדת ולא צורה אנושית שבכל אדם"
היסוד הנוסף הוא היסוד הלאומי . יסוד זה מתפרש בשני מישורים - ההבדלה וההבחנה. יסוד ההבדלה : מניעת התבוללות וטשטוש הזהות היחודית של עם ישראל.
מצאנו הלכות רבות שנועדו ליצור הרחקה והבחנה בין ישראל לאומות העולם.
הרצון לשמר מערכת זמנים יחודית נועדה להגביה את המחיצה שבין עם ישראל לשכניו ובכך לשמור על העם מפני השפעות זרות. היסוד השני לא נוגע להבדלה אלא להבחנה : השאיפה היא לשמר את היחודיות הישראלית כפי שבאה לידי ביטוי בהבחנה שבבריאת העולם בין ישראל לבין העמים.
דוקא במצרים, בארץ בה האלילות שולטת, שוקא בה בא הציווי להקפיד על מערכת זמנים עצמאית. יש בכך משום בשורה שהאור יסלק את החושך. גם אם האור יופיע כמו הירח, אט אט ובהדרגה. גם אם האור ילך ויפחת, אט אט, אין בכך משום פגיעה ביסוד הרוחני הפנימי של אור האמת. גם אם אין איסור בשימוש בתאריך לועזי. גם אם יש הכרח כזה או אחר להשתמש בתאריך לועזי, עלינו להציב את לוח השנה היחודי בראש. יש בכך משום הצמדות
אל התכנים הפנימיים של הזמנים, יש בכך חשיבה של כח החידוש שבעם, יש בכך זהירות מהתבוללות ובנית גאוה לאומית יחודית. אל לנו לזלזל בחשיבותם של כל אלה. עם שיבת העם לציון, הגיע עת לבנות חיים יהודים שלמים המביאים לידי ביטוי את העושר הרוחני הגדול שבתורת ישראל. הגיע העת לבנות את החיים הלאומיים שלה על יסודות אוטנטיים, טבעיים המשקפים את מקורות היניקה שלנו. אל לנו להפגש עם הזמנים רק בימי חג ומועד.
אינני מתכחש ומתעלם מהצורך להשתמש גם בתאריך לועזי. בואו ונציב את התאריך העברי בראש !