הרב ליכטנשטיין מתייחס לפרשת הרב אלון: "טרגדיה נוראה"

בשיחה בישיבתו גולל הרב אהרן לכטנשטיין את השתלשלותה המלאה של פרשיית הרב אלון. תמלול השיחה המלא

חדשות כיפה מורדי מילר 17/02/10 00:00 ג באדר התשע

הרב ליכטנשטיין מתייחס לפרשת הרב אלון: "טרגדיה נוראה"
Yeshivat Har Etzion-cc-by-sa, צילום: Yeshivat Har Etzion-cc-by-sa

עוד בנושא:
פרשיית הרב אלון
הרב אלון: שמחים בייסורים
מבוכה חינוכית


השיחה אינה בבית המדרש בה אני רואה חלק מההתייחסות השוטפת.

אומר כמה מילים ואפילו יותר מכמה. בכוונה לא נתתי על כך שיחה אתמול. הייתי מעדיף לא לדבר על כך בבית המדרש. זה לא פוטר אותנו לדבר על הנושא שהוא על סדר היום במדינת ישראל. הצורך לדון בכך הוא חלק מנחלת עולם הישיבות שלנו בכלל. גם אסתי העבירה שיחה בנידון אתמול, ובנוסף לציבור שלנו כאן יש קשר לנושא, קשר אישי.

יש ויכוח ומחלוקת בין פורום 'תקנה', ומצד שני אדם שנידון על ידי הפורום והמסקנות לא היו רצויות לו. לצערנו הרב, זה מספר שנים שתופעה של הטרדות מיניות למיניהם הולכת ומתפשטת. אני לא יכול לומר האם רק הולכת ומתפשטת מבחינת התודעה או האם עובדתית יש שחיקה וירידה מכל מיני סיבות שאינן רלוונטיות. עובדה היא שיש מודעות חזקה יותר לעניין הזה בארץ ובחו"ל, ונושאים אלו עלו, קרו בתוך כמה מוסדות תורה בציבור שלנו ומהטובים והיפים שבהם. לא אזכיר שמות. ישיבת תיכונית מרכזית, שופרא דשופרא. הלכו לר' אברום לדון בנושא הזה ולא ננקטו צעדים רציניים, וכעבור שנתיים התופעה צצה שוב פעם והוא הלך לבית הכלא.

פורום תקנה - לא גוף משפטי

במקום אחד, היתה בעיה בין זכר ונקבה ראש המוסד שם את המפתחות על השולחן ועזב והשתקם. היום דמות משמעותית בציבור שלנו. אחד מראשי ncsy בניו ג'רסי, אני לא שופט אותו אך הוא נשלח לבית הכלא. בנוסף יש מודעות הרבה יותר ברורה לגבי הנושא הזה גם בציבור הכללי.

כל הנושא של הטרדה מינית, במקום עבודה לפעמים בצורה גסה ובולטת ובוטה ביותר כנגד עובדות, או דברים פחות בוטים הערות וזריקת ביטויים ודברים גסים על איך האשה נראית ולא נראית. ויש על כך חוקים.

יש כאן רקע כללי של מודעות לנושא, שאנחנו כבני תורה צריכים לשאוף שהדבר לא יהיה ואם הוא קיים שלא נעלים עין ולא נהיה מצב שהגויים ממש יהיה להם יותר מודעות מאשר בבית המדרש. לא יעלה על הדעת דבר כזה! מתוך כך התאגדו לפני מספר שנים אישים גברים ונשים פעילים ומרכזיים בכל מיני ארגונים בעלי אופי דתי לאומי בקרית משה. ארגונים פוליטיים וחברתיים חברו יחדיו, רבנים ובעלי ובעלות בית ואמרו: אי אפשר להשלים עם המצב, וגם אם לא נקיים ובערת הרע מקרבך, לפחות שנרגיש מחוייבות ל"והיה מחנך קדוש" כל מה שניתן לעשות לכך הוא חשוב.

אין ספק שצריך לפעול בזהירות. זה לא מערב פרוע. והיו דברים מעולם שהיו קבוצות שבכוח דחקו ודחפו ובזה לא היינו מעוניינים. אבל צריך מודעות ואלו דברים של ערכי היסוד. כבוד האדם, כבוד הבריות, ויראת שמיים, ולשם כך משתדלים לגייס כוחות, אנשים בעלי מעמד בציבור, מוכרים ונחשבים. יש הרכבים שונים, בדרך כלל חמישה. זה לא גוף משטרתי. אנשים מפיצים שיש גוף שנקרא 'תקנה', אנשים שיש להם תלונות באים לאינטרנט. בודקים ובוחנים את התלונות האם יש דברים בגו או שמא דברים הזויים ובדויים, ואם מוצאים שיש דברים בגו מארגנים הרכב של חמשה חברים שיבחנו את הנושא. לא מדובר בבית דין במובן ההלכתי ממש, כן מדובר בגוף שצמח מתוך הקהילה הדתית הלאומית, שקבל על עצמו בגיבוי הציבורים השונים ובהכרה מסויימת מצד גורמים משטרתיים את האחריות. בין אלה שנמצאים במסגרת הזאת יש את הרב ברוך גיגי, הרב להמן ואני.

תחילת הפרשה: עלינו על מוקש רציני

לפני כחמש-שש שנים הייתי במפגש בין הזמנים שלפני הבחירות האחרונות. ידידי ר' יעקב אריאל רב ראשי ברמת גן, לקח אותי הצידה ואמר לי: יש תלונות כלפי אדם מרכזי משמעותי בציבור הדתי לאומי ואנחנו יכולים לעלות על מוקש רציני. אמר לי: מדובר בר' מוטי אלון. הוא אדם שבא מהאצולה שבאצולה של הציונות הדתית. אביו שופט, אחיו חבר כנסת, אדם מבריק. בגיל 23- 24 הוא עזב את קרית שמונה ובא לחורב שהיתה ידועה ככשלון חרוץ. היו להם ארבעים תלמידים בכיתה ח' ואם היה להם עשרה בישיבה התיכונית זה היה נחשב טוב. כל בניי הלכו לשם. ראש הישיבה חשב שם, שללכת להסדר זו קטסטרופה, כרם ביבנה קטסטרופה קטנה, והר עציון לא יעלה על הדעת.

הרב מוטי אלון העמיד את הישיבה הזאת על רגליה, העביר אותה להר החוצבים, מבחינה תורנית ולימודית, וכל זה לפני אולי שלושים שנה. הוא אדם עם אישיות חמה, נואם בחסד עליון בעולם המדרשים והמחשבה ופחות בעולם ההלכה, ויודע להשקיע ולעמול. אדם שמבחינת מעמדו החברתי והחינוכי תפס מקום נכבד. אדם שמבחינת ההשגים האמתיים שלו עשה הרבה מאוד למען היהדות הדתית. בעולם הפוליטי הוא מטאור. היו משוכנעים שצריך להריץ אותו לכנסת מספר אחד. אמרו שיהיה רב ראשי של ירושלים ושל ארץ ישראל. לא היתה דמות שהתקרבה אליו מבחינת המעמד החברתי והתמיכה.

אני לא יודע כמה אנשים מכירים כאן מה זה "בראשית", יש עלון של ארגון שמוציא ועושה הרבה מעבר לזה. מדובר בעותקים על פרשת השבוע באנגלית ובצרפתית. חילונים דתיים חרדים, עשרות אלפי ילדים נהנים מזה וזה נותן להם מזון רוחני. הוא הדמות הדומיננטית, הוא הצליח לארגן סביבו כמה גבירים בולטים. כל זה מעט ממעמדו ופועלו של מוטי אלון. זה רק הקשה על העבודה.

חששנו מחילול השם

אם היו תלונות, האם יעלה על הדעת שבגלל שמדובר עם אדם עם כוח ועצמה נתעלם מהתלונות האלו? נגשו אליו בלב כבד במישור הציבורי. ידעו שאם דבר כזה יהיה זה חילול ה'. החרדים יאמרו: תראו איזה חינוך המיזרוחניקים נותנים, והחילונים: ככה נראים הדתיים! יש תחושה שמצד אחד צריך לקחת את המשימה הזאת ומצד שני בזהירות.

המקרה הזה הוא לא הראשון והאחרון ש'תקנה' מטפל בו. יש כמה הרכבים ולא מעט תלונות לצערנו. לפי מיטב ידיעתי אף אחד לא הקים רעש כפי שיש כעת בעיתונות: מי הסמיך אתכם? מי שאל אתכם? הבינו שמדובר במשימה קדושה וחשובה לקדש את המחנה, ואם לא אנחנו ניקח זאת לידינו, מי יקח? הוקם צוות של חמש נפשות לדון במקרה הספציפי הזה. אשה אחת יהודית שילת העומדת בראש כל מפעל 'תקנה' מחוגי 'מרכז הרב', בעלה ר"מ במעלה אדומים ועוסק ברמב"ם. כדי שתהיה מקצועיות פסיכולוגית, לשם כך הרב בני להמן נמצא שם. היתה תחושה שחשוב שיהיה משפטן ולכן היה שם את פרופ' ידידיה שטרן שמבחינה פוליטית נמצא בצד השני. הוא מראשי ה'מכון הישראלי לדמוקרטיה', איש משכיל מהמועמדים הבולטים להיות היועץ המשפטי לממשלה. הרב אריאל ואני.

הצלחנו לשמור על סודיות ארבע שנים (ישיבת הר עציון)

התחלנו לשבת וישבו וישבו וישבו. מקרה כזה ומקרה אחר, סיפורים שמהם עדכניים. תוך כדי שאנחנו יושבים חשבנו שיוצאים כבר מן הבוץ, והנה מגיעה עוד ידיעה ועוד ידיעה. התחלנו לפני כארבע שנים לדון בעניין הזה. רצינו לשמור על סודיות הן מפני כבוד האדם הנילון והן בשל עקרון הסודיות, הוא לא עקרון שהמציאו ב'תקנה', זה חלק מכבוד האדם. במקום אחר אין עיתונאים שחותרים מתחת לאף ומוציאים כל פירור של אינפורמציה. ואעפ"כ, הצלחנו לשמור על סודיות ארבע שנים! ואנשים מתפעלים איך אפשר? אדם ברחוב, התקשורת לא ידעו דבר.

למה ללכלך את הרחוב היהודי?

מה היו התלונות? אני לא רוצה להכנס לפרטי פרטים, אנחנו לא רצינו לפרט במה מדובר. מדובר בתלונות אודות מעשים ודרכי התנהגות שאינם הולמים עולם של קדושה ומוסר. חצי שעה אחרי שזה פורסם ב'ידיעות אחרונות' שאלו אותי: אתה יכול לפרט במה מדובר? אמרתי לו: אני יכול ואינני רוצה. למה ללכלך את פי ואת פיך ואת הרחוב היהודי? אבל כולם מבינים שבזה מדובר. לא בינו לבינה אלא בינו ובינו. קשה לתאר לכם את עגמת הנפש והצער, ואני בטוח שכל מי שישב שם הוסיף עוד חמשה לגיבוי נוסף: הרב יובל שרלו, הרב אליקים לבנון, הרב אבי גיסר רבה של עפרה, והרב יהושע שפירא מישיבת רמת גן, והרב איתן אייזמן ראש בתי הספר 'צביה' והרב יצחק שילת. התחלנו לשבת ולדון בתלונות שכבר הגיעו, והיה סיפור שביסודו לא הוכחש, הרב מוטי לא ניסה להכחיש אותו, היה סיפור עם שני מעשים ודנו ודנו וכל הזמן קיוינו שזה יתיישר. אחרי הסיפורים הראשונים ועברה שמיטה אחת עליהם, קיוינו שהאדם קיבל אחריות ובטח כעת הוא מעוניין להתגבר על הנטיות האלו ומבין שזה יכול להשפיע על מצבו ומעמדו. באותו שלב הלכנו ביד רכה מבחינת הצעדים שרצינו לנקוט בהם כדי שהתופעה לא תתפשט וכדי שתהיה נימה של סנקציה ולהעביר את המסר "והיה מחנך קדוש". קיווינו כל כך. מי רוצה להתלכלך בדבר הזה? מי מעוניין בזה? רחמנות על האדם ברמה האישית. תארו לעצמכם כמה צריך לרחם על אדם שאסור לרחם עליו. כל הזמן קיווינו.

אחרי כמה חדשים פרשה חדשה, פרשה שעצם קיומה הוכחש. שאלנו האם יש עוד פרשה אחרת ואמר לנו שאין. בעשרת ימי תשובה קבלנו תשובה בלתי אמתית ובלתי מדוייקת לשאלה הזאת. מצד אחד הלכנו מדחי אל דחי ומצד שני מהישג להישג. קיימנו פגישות רבות במקומות שאנשים לא ידעו. הכל מתוך רצון לשמור על כבודו ועל הציבור. אבל במקום שהבעיה תבוא על פתרונה העניינים הלכו והסתבכו וכעבור זמן ואחרי דיונים רבים שראינו לאן העסק הולך נפגשנו עם אנשים שהכירו אותו וראינו שהיד הרכה לא מועילה ואין מנוס מיד תקיפה. כאן רבו הדעות מה אפשר לעשות? "יתמו חטאים מן הארץ" חטאים ולא חוטאים.

גלות מכפרת ומטהרת

ניסינו לשכנע את האדם להתמודד ולהתגבר ולחזור בו. התחננתי בפניו. אמרתי לו: אתה הורס את עצמך והורס את חייך. עם עתיד כל כך מפואר בדרך. בעד מה? מצד אחד חשבנו שזה טירוף, בעד כמה דקות של הנאות מפוקפקות אדם מסכן הכל. הוא עשה המון! הוא למד תורה התיישבות בארץ ישראל, גמילות חסדים. בעד מה לסכן זאת? פכים קטנים. התחננתי ולא הייתי היחיד ונכשלתי. צריך לחשוב מה לעשות צריך להגלות אותו מאותו מקום בו הוא נמצא. גלות מכפרת ומטהרת וגם כדי שאדם כזה ש'אחד בפה ואחד בלב' זה עוד כלום, איך אפשר להפקיד בידו תלמידים צעירים? מחר ומחרתיים יוודע הדבר, איזה סכר יפרץ? אילו מים עכורים יצאו דרכו! גזרו עליו שמונה שנים שלא יהיה בעסק. לא ראש ישיבת הכותל, לא שיעורים, לא "בראשית" וכו' וכו'. לפרוש. שיעורים בין מנחה ומעריב יכול להעביר? מונה אדם שאמור להיות קשר בינו לבינינו, מה כן ומה לא ועל פיו ישק כל דבר. התחילה גם התכתבות. מישהו כתב שהוא עשה כך וכך בניגוד לסיכומים שהיו בינינו. שלחנו תשובה 'אתה לא בסדר' ולכל דבר היה תירוץ, אבל הכל היה פכים קטנים. הצטברו יחסים עכורים ביני לבינו, וכן הצטברות שלא היו לפי הסיכומים שבכל זאת נעשו.

חרב מרחפת מעל ראשנו

הצטברות של מקרים בהם פינו הומרה, ולא על זה הוקם כל הרעש, לא על זה היינו יוצאים לתקשורת. הבעיה היתה לגופו של ענין הפגיעה, והיו אנשים שנפגעו. היו אנשים שחיי המשפחה שלהם הושפעו לרעה בצורה חריפה. אנשים שמבחינה נפשית סבלו ערעור רציני וכדו'. היתה הצטברות כזאת, והתחיל איזה סכר מסויים בעניין הסודיות. התברר שיש כמה עיתונאים שיש להם חומר וידעו פחות או יותר במה התרחש, והיתה חרב מרחפת מעל ראשנו מתי יגלו את הדבר במועד ובתנאים שנוח להם. בסופו של דבר, מה שהכריע את הכף היו שני הדברים האלו. הצטברות של עוד מקרים. הרב בני ישב איתו ואחרי פחות מיומיים שהוא ישב איתו הגיע עוד קומניקציה קשה ביותר. בלב כבד ותאמינו לי שבלב כבד, ואני מודע בתוך תוכי בכל נימי נפשי במשמעות הפגיעה הזאת באדם ובמשפחתו. אשתו שבורה ורצוצה. הציבור הדתי לאומי כולו, המחנה שכבר אינו כל כך קדוש כשדמות כזאת מובילה ונמצאת בתוכו. היו מורים ומחנכים ומנהלים במהלך השנים ולכולם נאמר: אתה אמור להיות מודל לתלמידים ולתלמידות ואתה מסכן אותם. בכל מקרה, לאף אחד לא היתה עילה שהעסק הזה יקבל פרסומת.

שאל אותי ר' מוטי: מה אעשה? אמרתי לו שיש הרבה פרנסות בעולם. שיעסוק בפלדה.

אם לא נפרסם העתונאים יפרסמו

ידענו שאם לא נפרסם, העיתונאים יפרסמו גרסה מזוייפת שלהם. התחילה חינגה נוראה. גודל הכאב, גודל האכזבה של צעירים וצעירות שעלו על דרך התורה והיהדות דרך השיעורים של ר' מוטי, דרך ההתקרבות אליו. רבים רבים. התקשר אלי בחור שאיני מכיר בכלל באותו הלילה. 12 ורבע בלילה מצלצל הטלפון בבית. בחור מתחיל לבכות בטלפון 'הרב, מה אני אעשה?' הרגעתי אותו ואמר לי בסוף תודה. בבוקר מתקשר אדם שאיני מכיר, בתו אמורה להתחתן לבחור [.....], מי שהציל אותו היה ר' מוטי. הוא ישב איתו וישב איתו. כעת הוא שואל אותי באנחה כבדה: אני לא מעלה על דעתי שהוא יסדר קידושין לביתי, ומאידך הבחור וההורים שלו לא מעלים על דעתם שר' מוטי לא יסדר את הקידושין.

השטן מרקד. נשמעים כנגדנו בתקשורת דברים בלתי אחראים ובלתי אמיתיים. מי שאומר שאנחנו לא מוסמכים לדבר על נושאים כאלה זאת אפשר להבין. מי הסמיך את אגודת עו"ד והמוהלים והרופאים לקבוע? אבל זו טענה שאפשר להבין.

התקשר אלי אדם מאוד מקורב לר' מוטי שעובד כאן בישיבה. הוא אומר לי שהבין את החרדה שלנו אבל אמר: יהיו עוד שניים או שלושה נפגעים מול אלפים ש"בראשית" מציל אותם. אמרתי לו: שזה לא מקובל עלי, זה לא מקובל בעולם ההלכה וגם דוסטוייבסקי לא מקבל את זה...

עגמת נפש צרופה

אומרים בתקשורת שהיושבים בפורום רוקמים עלילת דם?! איזו עלילת דם? הרב שפירא כולו אמת, הרב יעקב אריאל, אנשי יושר ואמת. אמר רבי יהושע לרבי אליעזר: אתה לא ראית ואני ראיתי. אתה ראית פעם אחת ואני ראיתי הרבה. פשר הדבר הוא שמפיצים שהיה רק מקרה אחד של משוגע ומטורף. או שלא ראיתם בכלל, או שראיתם פעם אחת.

אומר לי אותו יהודי: היה פעם מקרה אחד. אמרתי לו: הלואי שהיה אחד. מדברים על סחיטה. סחיטה? מה אנחנו סוחטים? מי קיבל איזו הנאה מזה? עוגמת נפש צרופה. ככל שאדם יותר תורני ורגיש העגמת נפש יותר חזקה ועמוקה. דבר אחד קבלתי משם. קבלתי מכתב רצוף איומים למיניהם. מקרוב שלו. שיפגע בי בכל דרך אפשרית שיכול. זה השכר שקבלנו על עשרות ישיבות של אנשים שטרודים בדברים חשובים ומענים. לא פעם צריכים לסגור את הגמרא ולהתרוצץ לטפל בנושא הזה. כואב לבי על צעירים וצעירות שנבנו על ברכי ר' מוטי אלון. אני מחזיק לו טובה על כך, והקב"ה מחזיק לו טובה על כך. אבל זה לא מצדיק את הזלזול בעובדות. אחד הר"מים אמר לי, שיש כמה בחורים בשיעור שלי שמתקשים. אמרתי לו: אני גם מתקשה אבל לא כמותם, כי לא נבניתי אצלם. ביתי נמצאת ואמרה שבחורה אחרי בחורה נגשה אליה ואמרה: מה יהיה איתי? (הרב בוכה)

רבותיי: "והיה מחנך קדוש". זו טרגדיה נוראה בקנה מידה אישי וציבורי ולבי לבי על כל מי שנפגע וצריך לעשות עבודה של שיקום. אני מזמין את כולם לבוא ולדבר איתי, או עם הרב בני והרב ברוך שמכירים את העסק. אנחנו לא רוצים ולא יכולים לעלות על מזבח אחד כמה קרבנות. הציבור שלנו ישפט במידת היכולת שלו להתמודד בצורה בריאה ואמתית עם האתגרים של התופעה הזאת. הנחישות קיימת והכוחות קיימים וכך אני רוצה להאמין.

אנו זקוקים לסייעתא דשמייא ולאתערותא דלתתא ודלעילא. בחסדי שמיים נוכל להתגבר על הקשיים למיניהם.

אמון מסויים באדם נשחק כאן. חס וחלילה שתשחק האמונה בקב"ה. זה מעמיד אתגר בפני כל אחד ואחד שתהיה ראייה כוללת. האם להוציא את ספריו מבית המדרש? אמרתי שלא. קצת אנוס, קצת נסחף ונגרר, קצת עלה לו הדם לראש. אנחנו לא צריכים למחוק טוטאלית כל מיני דברים שהאדם עשה בחייו. נכון לעכשיו מהדהד באזנינו "והיה מחנך קדוש". יראת ה', יראת שמיים ויראת חטא".