ידידי קובי נחשוני, העובד כעיתונאי במקום אחד, יצא להגנתו של עיתונאי אחר. לטענתו, החשיבות בחשיפת שחיתויות, זכות הציבור לדעת וסיסמאות תקשורתיות נוספות עומדות מעל הכל, והוא קובל על הביקורת שהוטחה באתר זה עקב פרסום כתבה הנוגעת לכבודו של תלמיד-חכם, מהגדולים שבדור.
מה שקובי, הכתב, והעורך שוכחים לעיתים, זה שעבודתם העיתונאית, עם כל החשיבות שלה, אמורה להיות משנית בלבד להיותם בני אדם. ומכיוון שבאנשים שומרי תורה ומצוות עסקינן ציפייתי מעיתונאי דתי היא, כמו מכל עוסק בכל מלאכה אחרת, שמחויבותו למקצוע לא תבוא על חשבון עולם הערכים עליו הוא גדל ובו הוא מאמין.
בדבריו משווה קובי בין ביקורת כלפי אנשי ציבור לביקורת כלפי תלמידי חכמים. ההשוואה בעייתית מכמה וכמה סיבות: ראשית, אין ספק שהתקשורת עצמה חוטאת פעם אחר פעם באיסורים חמורים ובהתנהגות לקויה ביחסה לאנשי ציבור. אין שום סיבה לחקות את התקשורת דווקא בהתנהגותה המושחתת. עם זאת, יש חשיבות רבה לגילוי שחיתויות ומעשי נבלה של אנשי ציבור ולכן יש צורך בכלבי שמירה שכאלו.
מעבר לכך, חשוב לזכור כי ישנו הבדל משמעותי ביחס שלנו לפוליטיקאים וליחסנו לתלמידי-חכמים. התורה מחייבת אותנו לתת לתלמידי חכמים כבוד מיוחד וחלילה לנו מלהשוות בין קטן לגדול. "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול". זו הלכה מפורשת - ללא עוררין, וללא מחלוקת. תלמיד חכם אכן אינו כאחד העם.
נקודת המוצא של העיתונאי היא שחובתו לפרסם כדי לתקן וליישר את המעוות. אבל אם עיתונאי יכול לתקן את המעוות ללא פרסום אלא בפנייה ישירה לגורמים הנוגעים בדבר - והוא לא עשה כן, הרי הדבר מוכיח שלא שאיפתו לצדק ולתיקון עולם עמד בבסיס הפרסום אלא להיטותו לרייטינג, לפרסום ולאייטם חם.
והרי מה בסך הכול היה לנו? עובד בארגון שהפיק כנס תורני לכבודו של הרב יעקב אריאל פנה לרשימה של עמותות ועסקים הקשורים לארגון המפיק בקשרים שונים. הוא לא החזיק ראש עד הסוף ויצר מצב בו לכאורה הוא מציב את רבו במצב של ניגוד אינטרסים.
אף אחד לא מטיל ספק בכך שהרב לא יזם, לא ידע, ולא הגיע למצב בו ניגוד האינטרסים בא לידי עימות. כל הסיפור הוא כולי האי ואולי אחד גדול.
מה עושה עיתונאי ישר והגון? שוקל במשקל הערכים שלו את כל מה שעומד על הפרק. את אפשרות הפגיעה בתלמיד חכם לכבודו נאספו השבוע עשרות רבנים ותלמידי-חכמים מכל גווני הציבור הדתי-לאומי מצד אחד, ואת החשיבות שבתיקון העיוות שלכאורה עלול להיווצר מצד שני - ומחליט כי לצורך עיוות התיקון יש לפנות אל מי שעיוות, להסביר לו כי הוא עלול לגרום נזק לרב, ומבקש לתקן את העניין כדי שלא תצא תקלה תחת ידו.
ומה עושה עיתונאי ששם את יצר העיתונאות לפני כל אידיאל ערכי ותורני אחר? מפרסם כתבה שכותרתה תפוח אדמה לוהט, ולצידה פניו של הרב על אף שהוא מודה שהרב אינו קשור לפרשייה, ומחכה לטראפיק...
אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי?