גולשים מספרים על הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל

הגדולים באמת, גדלותם עולה דווקא מהסיפורים ה"קטנים" של החיים, אספנו עבורכם סיפורים קטנים על איש גדול - הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל

חדשות כיפה חדשות כיפה 20/04/15 13:40 א באייר התשעה

גולשים מספרים על הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל
נעמן קם, צילום: נעמן קם

יובל כהן:

1. אמא שלי גדלה בשכונת קטמון, פעם אחת כשחזרו היא ואחיה מקייטנה באו לסבא שלי בשאלה הלכתית: האם הלחם שקיבלו בקייטנה (עשוי מקמח וביצים) זה המוציא או מזונות?
סבא שלי החליט ללמד אותם איך עושים שאלת רב ולקח אותם לרב ליכטנשטיין.
הרב ליכטנשטיין למרות כל עיסוקיו ולימודו עצר הכל כדי ללמד 4 ילדים קטנים מה הכוונה של "פת הבאה בכיסין" הרב העביר להם שיעור שלם של 40 דקות ולבסוף שלח אותם לבדוק ולפסוק בעצמם.

2. אמא שלי הייתה יושבת עם סבתא רבא שלי ז"ל בחצר בשבת, כשהיה הרב ליכטנשטיין חוזר מהתפילה ורואה את סבתא רבא, מיד היה נכנס ושואל בשלומה כדי לכבדה.
הרב ליכטנשטיין החליט בענוונותו שאם היא מבוגרת ממנו הוא צריך לכבדה, ולא משנה מי הוא או מה תפקידו.

3. סבי התפלל בתשעה באב יחד עם הרב ליכטנשטיין, בערבית של מוצאי תשעה באב היה הרב ליכטנשטיין ממהר בתפילה כאילו הוא לחוץ או מאחר, דבר שלא היה אופייני לו כלל.
כששאלו את בנו הרב משה למה הוא ענה: " לאבא נורא קשה שהוא לא יכול ללמוד תורה, כשהוא חוזר לבית הוא מיד פותח ספר, לומד ונרגע, ורק לאחר מכן הוא מצטרף לאכול איתנו"

4. לדוד שלי (אח של אמי) היו ארנבות, שבת אחת הארנבות המליטו והזכר אכל את הגורים.
מיד דודי רץ לשאול את הרב מה לעשות.
לאחר ימים ושבועות, כשהיה הרב פוגש אחד מבני המשפחה היה מתעניין בשלום הארנבות, ממש כאילו היו שייכות לחבר שלו.

הרב יעקב חבה

סיפורים וחוויות ממו"ר הרב ליכטנשטיין הם בבחינת יכלה הזמן והמה לא יכלו. עם זאת אביא כמה אנקדוטות קטנות. נדמה לי שבדברים הגדולים עוד יעסקו באריכות. דווקא בסיפורי היומיום הקטנים לכאורה, יש כדי ללמד על גדלותו.

1. את לימודי התיכון למדתי בתיכון הרואה ברמת גן. זה ממש לא היה מקובל לעבור מתיכון לישיבת הסדר. אבל ביקשתי לעשות כן. במסגרת סבב ישיבות שעשיתי (לא היו אז שפע ישיבות כמו היום) הגעתי לשבת בישיבת הר עציון. באותה שבת נכח בישיבה הרב ליכטנשטיין. שיחת ליל שבת היתה ארוכה ומתישה ולמען האמת לא הצלחתי להבין הרבה. אבל כן הצלחתי להתרשם שעומד מולי ענק שבענקים. רוחב היריעה וההשכלה, המקורות הרבים והמגוונים אותם ציטט הרשימו אותי עמוקות. בו ברגע גמלה בליבי ההחלטה שאני מבקש ללמוד בישיבה. כעבור כמה ימים זומנתי לבחינה אצל הרב ליכטנשטיין. בדיעבד הסתבר לי שלא הרשמתי בידיעותי במיוחד. לימים הסביר לי שקלט מבין השיטין את רצוני, והחליט לתת לי הזדמנות. אין ספק שגם בגין כך אני חב לו את שבע השנים המיוחדות בהן הסתופפתי בצילו ובצל הישיבה.

2. הרב לא היה רק גדול בתורה. הוא חי תורה וקדושה בכל אבריו. שיעוריו היו יצירת מופת בה פרס את הסוגיה בה עסק כשולחן ערוך. שיעור כללי נמשך בין שעתיים לשעתיים וחצי, והיה כולו מסודר ומובנה, וחשת שהדברים מונחים בידיו בבחינת אשרי מי שתלמודו בידו.

3. רגישותו האנושית וענוותנותו לא ידעו גבולות. כשבאתי לביתו לבקש ממנו שיערוך לנו חו"ק, מיד ביקש לוודא שאין רב בית כנסת או מישהו אחר שייפגע מכך. הדגיש בפני שהוא יגע בכל מקרה, אך אולי אין זה הוגן שיערוך את החופה. הוא אמר את הדברים בטבעיות רבה, ורק אחרי ששכנעתי אותו שזה רצוננו וכולם שמחים בכך ניאות לעשות זאת. במהלך החופה הקפיד על כל תג הלכתי, אך לא נמנע מלהוציא ממחטה מכיסו ולנגב זיעה ממצחי.

4. זכיתי לשיחות אישיות רבות איתו. תמיד יצאתי נפעם. למרות שניסה להכווין אותי להמשיך בעשייה חינוכית, אף פעם לא התעלם מהתלבטויותיי. בדרך כלל לא יצאת משיחה איתו עם עמדה חד משמעית, אבל הוא כן פרס בפניך בצורה מסודרת את כל השיקולים, היתרונות, החסרונות וכו' עם המון רגישות וכבוד , למרות שמדובר בתלמיד צעיר העומד לפני רבו מענקי הענקים. כשגמלה בליבי ההחלטה ללכת ללימודי משפטים, ממש חששתי לו לספר לו על כך. ידעתי שהדבר עשוי לאכזב אותו, וקשה לאכזב דמות א

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן