האיש ההוא / נתן יונתן

נתן יונתן מתאר את האיש המוערץ עליו כערבה בוכיה, האם זהו התיאור המתאים לאדם נפלא? הכותב מנסה להאיר את הצדדים המיוחדים שבערבה וכיצד ניתן ללמוד ממנה.

חדשות כיפה נתי כבודי 30/09/05 00:00 כו באלול התשסה

השק של החבר שמן יותר

לכל אחד מאיתנו יש איזשהו שק שהוא סוחב על הגב. לחלק מהאנשים השק הזה כבד מאוד, ואצל חלק הוא די קל לנשיאה. השק הזה מכיל את כל החוויות והסיפורים שצברנו במהלך שנותינו. ישנן שתי סוגי חוויות שבהם אני רוצה לעסוק:

א. מקרים שבהם היינו גאים בעצמנו או במישהו אחר בעקבות מעשה מסוים, או אפילו סתם ללא סיבה.

ב. מקרים שהיינו כ"כ מיואשים עד שהרמנו בהם ידיים.

בואו וננסה לעצום לרגע את העיניים כדי להיזכר בשני סוגי המקרים. נתחיל מהמקרה הרע. מה גרם לנו "להרים ידיים"? מה הייתה התחושה? כשאני מנסה לחשוב על מקרים כאלו מה"שק" שלי, זה בד"כ קרה מחוסר רצון לבצע את המשימה, אי אמון בדבר שרציתי לעשות, אך בעיקר מחוסר פרגון ועזרה מצד החברים: "גם ככה זה לא ילך, אז למה לעשות את זה בכלל? למה להשקיע סתם?"

כשנגיע לצד הטוב של הזיכרון, יעלה בוודאי חיוך על שפתינו. ניזכר כיצד הרמנו פרויקט רציני שלא היה קם בלעדינו, ניזכר באנשים לאורך הדרך שהאמינו בנו ועזרו, וגם ניזכר באנשים שגרמו לנו להעריץ אותם, כשנתקלנו בהם במהלך דרכנו.

מה גרם לנו להעריץ את האנשים האלה? איך היינו מתארים אותם? המילים הראשונות שהייתי אומר, הן "מדהים", "בנאדם חבל על הזמן", "אחד האנשים" ועוד ועוד...

נתן יונתן, המשורר, גם רוצה לתאר לנו מישהו כזה. נקרא את השיר ונמשיך אחריו...

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות

למרגלות ההר נולד ליד הנחל

בחורף שר בין ערבות בוכיות

בקיץ בין אורות בצעי המים

לחמו שלח על פני הנחל לדגה

מקני הסוף בנה לו עפיפון

וכשהיה איש מגבעולי הערבות הבוכיות בנה סוכה

מאבן המבצר האפורה בנה לו בית

על מי הנחל תחנה הקים זרע שדות

שילח הונו על פני הים באניות סוחר

אך יש אשר היה כערבות הבוכיות יניח למלאכתו

ויהיה פתאום לאיש אחר.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות

למרגלות ההר נולד ליד הנחל

פזור נפש ליד ההר או בבכאים

ובנפלו בבוקר לא עבוט אחד על אדמתו

עיכלו לו אחוזת עולם ליד אמות המים השקטות

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות

וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות".

איך קוראים לאהבה שלי

זוכרים את התיאורים שתיארתי קודם על האדם שאותו אני מעריץ? נתן יונתן לא טומן ידו בצלחת, ומטיל פצצה: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?". במילים אחרות, אין תחליף לאדם הזה שאותו אני כ"כ מעריץ.

אם לא היינו מכירים את ההמשך היינו בטוחים שהמשורר יזרוק עוד כמה וכמה סופרלטיבים, אך מהפתיחה הדרמטית של "אין עוד כמוהו", אנחנו נופלים, ואף אפשר לומר מתדרדרים לביטוי אחר: "אשר היה כערבות הבוכיות". ככה אתה מתאר את מי שאתה מעריץ? כמו ערבה? בוכייה?!

תנו לו צ'אנס הוא שר מהלב

כשאנחנו חושבים על ערבה עולה בנו המחשבה על צמח עלוב. אולם, נראה לי שצריך להסתכל גם על בחינה אחרת שיש בערבה, שמייחד את כל צמחי גדת הנחל. הייחוד שלה הוא היכולת למצוץ את המים מהנחל, ככל שרק ניתן, כדי להתמודד עם המבנה הטבעי הדי יבש שלה. דבר נוסף היא שהצמחים האלה "בוכיים" לאו דווקא על מר גורלם, אלא דווקא כך הם יוצרים התמודדות עם הרוח, ולא נכנעים לתכתיביה השונים. הם נאבקים כדי לשרוד, ומנצלים לכך את כל הסביבה ואת כל כוחותיהם שעומדים לרשותם מהטבע: מים וגמישות.

תסמונת "העץ הנדיב"

אז מה הגדולה של האיש? הגדולה שלו היא שגם לו היה גורל די דומה: הוא נולד ללא הרבה תנאים נוחים לגדילה, אלא נולד ישר לעולם הגדול: למרגלות ההר ליד הנחל, רחוק מכל מקום יישוב. אבל הוא ידע לנצל את הטבע הזה לגדילתו ולהתפתחותו, ממש כמו הערבה. כשהיה קטן, וניסה למצוא חברים כדי לשחק ולשיר אתם, הוא מצא את הרוח כחבר. בקיץ, הוא שיחק עם הדגים כשהאכיל אותם בלחם. לאחר מכן הוא בנה עפיפון מקני הסוף, וכשגדל עזב את בית הוריו ובנה לו סוכה מהערבות. לאחר מכן הוא התחתן, ובנה לו את ביתו הראשון מהאבנים שמצא ליד הנחל, ועבד את האדמה הפורייה שליד הנחל, ואת תוצרתו שילח על פני הנחל באניות שבנה, אני מניח שמעצים שכרת וגדלו בסביבתו. התנהלותו לא השפיע על חייו האישיים, והוא מתפקד ממש כמו הערבה: כשצריך – הוא מתגמש ועומד איתן מול קשיי העולם, וכשהוא נח ממלאכתו הוא מתפנה למשפחתו, מראה את הצד המלבלב שבצמח הערבה, ולא את הצד העייף. עכשיו אנחנו מבינים את מה שאמר נתן יונתן על אותו האיש: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות".

עמידה בודדת כערבה

המסר שניתן לקחת מן השיר הזה רלוונטי מאוד לחיינו. הזכרנו בתחילת הדברים כי הסיבה המרכזית המביאה לרפיון ידיים היא חוסר הפרגון והמבט של 'מה יגידו עלי', וממילא תחושת הייאוש. האיש ההוא, הדומה לערבה בוכייה, אינו אומר נואש, הוא פשוט עושה, גם כשהוא לבדו. הוא מתמודד עם כל אתגר, מנצל לטובה כל דבר בסביבתו, ואינו מתעסק במחשבות שווא של ייאוש.

האדם שתיארנו בשיר הוא אנונימי, ונראה לי שזה לא במקרה. הדברים הטובים באמת קורים כשלא באמת יודעים עליהם, כשלא עושים יותר מדי רעש מסביבם, אלא פשוט עושים אותם. תנסו לחשוב על האדם שהערצתם, אני בטוח שאיכשהו התכונה הזו מתקשרת גם אליו. האדם שלנו לא אמר נואש מול הטבע, אלא להיפך, עמד בגבורה ומיצה את כל כולו ואת כל שאיפותיו האפשריות.

עלינו ללמוד את אותה עמידה אנונימית, עקשת, שמתמודדת בגבורה עם קשיים ואתגרים. כך נוכל להיות גם אנחנו מאותם אנשים מוערצים, שעליהם אומרים: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא".



* מוקדש לע"נ חבר נפשי, מאור ג'אן הי"ד

שנרצח בפיגוע בנתניה.

אין עוד אנשים כמו האיש ההוא.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן