לעיתים מפליאים אותנו הפוסקים המתדיינים בעניינים של פרטי פרטים. יודעים אנו שהתורה כולה חייבת להתגלות בפרטי המעשים, אולם, אעפ"כ אנו תמהים עד כמה ראו חכמים לנכון צורך לעשות זאת.
מצוה ללכת בראש השנה בבגדים לבנים.
לא בגדי יום חול אף לא בבגדי שבת רקומים ומצוירים, אלא בלבן. הטור (תקפ"א) מביא לכך כיסוד את דברי המדרש על אדם היודע שגזר דינו עומד להינתן, והוא מפוחד ומבוהל,וכמובן שאינו מקפיד על לבושו מחמת חרדתו. מַשֶאֵין כן ישראל, "שהם אומה היודעת אופיו של אלוקיה ", ולכן יודעים אנו שיגזֶר דיננו לטובה. לכן יש ללבוש דוקא בגדי לבן, להראות שאנו בטוחים בדין. ואין ללבוש בגדי הדר, העלולים להראות כמזלזלים בדין.
נחזור לראש דבר.
ודאי לא באו הדברים ללמדנו מהי האופנה בראש השנה. העיקר הוא המסר העולה מכך. אולם לשם הפנמה של מסר זה, יש לתת לו ביטוי גם בצורת הלבוש. בסקירת תולדות עמנו רואים אנו היטב את מידת הדין והמשפט של הקב"ה. החל מהמגפות הכבדות במדבר, המשך במלחמות אשר בתקופת יהושע והשופטים והמלכים וכלה בגלות ארוכה אותה עברנו, בשואה, וגם במלחמות אשר לחמנו בכיבוש מחודש של הארץ. אין ספק שמידת הדין איננה מקילה עלינו את החיים. לשם כך באים בגדי לבן בראש השנה. ללמדנו לראות את האהבה והחסד אשר בתוך מידת הדין.
"צדקתך כהררי א-ל ומשפטיך תהום רבה". הצדקה עולה גבוה גבוה, ויחד עמה המשפט נוקב תהומות. ומתוך ידיעת חסדו של הקב"ה, אנו נכנסים לימי הרחמים והדין כאחד. הדין - יחייב אותנו למצות את הכוחות שבנו. והרחמים יתנו לנו את הכלים לכך.
הרב אליקים לבנון
ראש ישיבת ברכת יוסף