תלמידי חכמים מרבים שלום

אחד מהדברים המעסיקים את מרבית רבני הקהילות בימים אלו, הוא פרסום הנחיות לקראת צום יום הכיפורים עבור נשים מניקות ומעוברות. למי שאינו מתמצא, ההנחיות אמורות להתוות בקווים כלליים מי פטור לחלוטין מצום, מי צם למחצה - ושותה או אוכל בשיעורים, ומי מחוייב לצום כמו כל אחד אחר מישראל.

בבואי לפרסם השנה את ההנחיות לבני קהילתי, או ליתר דיוק לנשות קהילתי, עלתה בליבי דילמה. בית הכנסת שלי נמצא בצמוד לבית כנסת נוסף שאף בו מכהן רב ואף הוא מפרסם הנחיות לבני קהילתו. ביודעי את הרב השכן ובהכירי את רבותיו אני יודע שהנחיותיו מקילות בהרבה מהנחיותי שלי, או ליתר דיוק מקילות בהלכות יום כיפור ומחמירות בהלכות פיקוח נפש. כעת, מה עלי לעשות? האם עלי לפרסם את הנחיותי כפי שאני למדתי מרבותי ולהתעלם לחלוטין מההנחיות האחרות שמפרסם שכני? האם עלי להתייחס להנחיותיו ולהסביר מדוע לדעתי יש לנהוג אחרת? באם אבחר להתייחס האם זה לא יבלבל יותר את הציבור מאשר יפשט? בסופו של דבר הרצון הוא שההנחיות יהיו פשוטות ככל האפשר.

יום כיפור. איזה הנחיות לפרסם?(צילום: naamanus-cc-by-nd )

אחת הדילמות הקשות שרבנים צעירים בחו"ל, בארה"ב במיוחד, מתמודדים איתה, זו "דילמת הרב הקונסרבטיבי". נאמר לדוגמא שאחד מבני הקהילה ממשפחת כהנים מודיע לרב שהוא עומד להתחתן לגרושה או לגיורת, אשה שלכהן אסור להתחתן איתה. עומדות בפני הרב שתי אפשרויות: אפשרות אחת היא לנסות למצוא פתרון הלכתי דחוק ביותר המבוסס על כך שהכהנים בימינו אינם מיוחסים אלא הינם רק כהני חזקה. על ידי פתרון מהסוג הזה יוכל הרב להשאיר את הכהן בתוך הקהילה היהודית האורתודוקסית. לא בטוח אם הרב יוכל לישון בלילות אחרי פתרון מהסוג הזה. מאידך, הוא יכול לנסות לשכנע את הכהן לבטל את אירוסיו ולהודיע לו באופן נחרץ שהוא לא יהיה מוכן לחתן אותם. יש אמנם סיכוי זעיר שהחתן יעזוב את ארוסתו, אך רוב הסיכויים הם שהוא פשוט ילך וידפוק על דלתו של הרב הקונסרבטיבי שישמח לערוך להם את החופה כדת משה וJTS. ברור שאם הרב הקונסרבטיבי לא היה קיים הדילמה היתה הרבה פחות קשה, כי הסיכוי שבני הזוג יעזבו לחלוטין את יהדותם ויתחתנו בטקס אזרחי לחלוטין הוא נמוך בהרבה מהסיכוי שילכו לקהילה הקונסרבטיבית השכנה.

דילמה דומה קיימת בכל הקשור לגיורים בחו"ל. כל בית דין אורתודוקסי יודע שדחיית גיור פירושה מסירת גיור לבית דין קונסרבטיבי או רפורמי.

לחתן או לא? (צילום: justinoberman-cc-by-sa)

האם יש קשר בין הדילמה שלי לבין "דילמת הרב הקונסרבטיבי"? כן ולא.

בשתי הדילמות החלטתו של הרב מושפעת מרבנים וקהילות אחרות. הרב פועל בתנאים לא אופטימליים, מצב שהרב היה מעדיף שיהיה אחרת. גם אי אפשר להתעלם מכך שבעצם נוכחותו של הרב המקל יותר, מופעל לחץ על הרב המחמיר יותר להקל את עמדותיו ופסיקותיו.

עם זאת, ישנו הבדל קריטי בין הדילמות. ההבדל נעוץ בכך שבארץ ב"ה אין כמעט רבנים של התנועה הקונסרבטיבית, ובמקומות שיש כאלו הם ממש לא מהוים איום על הרב או הקהילה הדתית. בחוץ לארץ אדם שיעדיף שלא להתחתן במסגרת אורתודוקסית, כנראה גם לא ישלח את ילדיו להתחנך במוסדות החינוך של הקהילה ובזה הקהילה הפסידה משפחה יהודית. בארץ, אין חשש כזה. גם אדם שיבחר להשתייך לקהילה דתית אחרת, משום שהרב שם מתיר דברים שאף רב אחר באזור לא מתיר, עדיין ימשיך לשלוח את ילדיו למוסדות חינוך דתיים.

בארץ הנושאים החלוקים בין הקהילות, שיכולים להוות מקור ללחץ מהסוג הזה, משתנים ומגוונים. זה יכול להיות אורך ומהירות התפילה, הקפדה על שקט בתפילה, גובה ושקיפות המחיצה, שיתוף נשים בעבודת ה הציבורית, קיום סליחות בשעות נוחות, הקפדה על לבוש מסויים לבאי/ות בית הכנסת ועוד ועוד. המכנה המשותף לכל הנושאים הללו הוא שעם כל הגיוון וההטרוגניות, הקהילות עדיין מגדירות את עצמן כדתיות ומחנכות את ילדיהן לשמירת תורה ומצוות.

אף על פי כן, כולנו חווינו בשנים האחרונות כיצד ההבדלים הללו בהשקפה ובהנהגה יכולים לגרום לפילוגים, החרמות, האשמות והפחדות. האם יש סיבה לקוטביות הזו? האם באמת יש הצדקה לצאת למלחמת חרמה כנגד רבנים המורים אחרת מהמקובל? אין זה אומר שאין כלל גבולות, בודאי שמי שמנהיג עצמו כראש כת עבר את הגבול, אבל האם תמיד הגבולות היו ברורים לכל מי שנוקט באותן דרכי התגוננות או התקפה?

אני בטוח שיש הסבורים שכשתקום הסנהדרין לא יהיה יותר שום מקום לשינויים בהנהגה הדתית ממקום למקום. אני דווקא סבור שהסנהדרין תעדיף להשאיר מצב שבו בדברים הפעוטים ההנהגה המקומית תמשיך לתת מענה לצרכים המקומיים, ורק בדברים המהותיים יחליטו על הנהגה אחידה, ומשנת "מקום שנהגו" לא תזוז ממקומה.

אני מאחל לכולנו שבשנה הקרובה נדע לעשות את ההבחנה בין הדברים המהותיים לבין הדברים הפעוטים ונשכיל לקדש את מלחמותינו על הנושאים החשובים באמת.

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנאמר "וכל בניך למודי ה ורב שלום בניך".

נ.ב. מכיוון שהזכרנו את הוראות הרב לנשים לקראת יום הכיפורים, הנה לכם עוד שאלה למחשבה. כל רב שמפרסם הוראות מוסיף בהם שעדיף שאדם יטפל בילדיו ויאפשר לאשתו לצום ויתפלל ביחידות מאשר יתפלל בציבור בבית הכנסת ואשתו תצטרך להימנע מלצום. האם ראיתם פעם רב שנהג כך למעשה? מה הייתם אומרים אם הרב בבית הכנסת שלכם היה מגיע לבית הכנסת רק לתפילת כל-נדרי ונעילה בגלל שהוא מסייע לאשתו?

הכותב הינו בעל הבלוג רב צעיר